משרשי המצוה מפורש בקרא לכבוד ולתפארת, שהכהן יתכבד ויתפאר בהם. לפי שהכהן הגדול היה מלאך ה' צבאות אצל היחידים בענין העבודה, צוה אותו להלבישו בגדי מלכות להיותו נכבד ומפואר אצל ההמון, כי הבגדים אלה בגדי מלכות. וכן בגדי כהן הדיוט להיותם נבדלים ומפורשים להיות כהני ה', ויהיו ג"כ מובדלים במלבושיהם וניכרים ומכובדים בעיניהם. ומנה לרמז לרבנן ותלמידיהון ת"ח לומדי תורה להיותם מופרשים ומובדלים במלבושיהם מע"ה כמבואר בש"ע. גם כי העבודה צריכה כוונה, והלבוש המיוחד לאותה עבודה יעוררהו לחשוב בלבו ולכוון לפני מי עומד, כי האדם נפעל לפי פעולותיו. וכעין תפילין שנצטוו הכל להניח בקצת הגוף לזכרון, והוסיפו לכהן גם זה לגודל ענינו.

יומא כ"ה זבחים ט"ו י"ט, ר"מ פ"י מכלי המקדש, סה"מ מ"ע ל"ג, סמ"ג עשין קע"ג.

צט) {מעשה הבגדים}ג' מיני בגדים הם, בגדי כהן הדיוט, ובגדי זהב, ובגדי לבן, בגדי כהן הדיוט כתונת מכנסים מצנפת ואבנט, ארבעתן של פשתן לבנים וחוטן כפול.1 נארג למדת הכתונת, והבית יד נארג בפני עצמו, ונחבר אל הכתונת.2 והאבנט להרמב"ם3 היה של כלאים ויש חולקין.4 אורך האבנט ל"ב אמות, ורחבו ג' אצבעות.5 מוסיף כהן גדול על בגדים אלו עוד ד' והם, מעיל, ואפוד, וחושן וציץ, והוא הנקרא בגדי זהב.6 בגדי לבן הם ד' בגדים ששמש בהם כהן בגדול ביום הכפורים, כתונת, ומכנסים, ואבנט ומצנפת, ארבעת לבנים, וחוטן כפול ו' ומן הפשתן לבדו הם, ושני כתונות אחרות היו לו לכה"ג אחת לובשה יום הכפורים שחרית ואחת בין הערביים, שוין של שתיהם שלשים מנה של הקדש, ואם רצה מוסיף משלו.7 {לבישתם}בגדי כהונה לובשן ביום אף שלא בשעת עבודה, לבד מן האבנט למ"ד של שעטנז.8 בגדי יו"כ אינו חוזר ועובד בהם לעולם שנאמר והניחם שם.9 חסר אחד מן הבגדים דינו כזר.10 ואסור להיות דבר חוצץ בין בשרו לבגדים.11 היו בגדיו מלוכלכים בטיט, או מקורעין, או ארוכין, או קצרים ממדתו, או שסילקן באבנטו, ועל ידי זה נעשו פחות ממדתו ועבד עבודתו פסולה,12 וחייב מיתה בידי שמים כמחוסר בגדים.13 לבש בגדים יתרים הרי הוא כמחוסר בגדים, דכל יתר כנטול דמי.14 תפילין של יד לא היה מניח משום דחוצצין בין הבגדים, ותפילין של ראש אם היה רוצה מניח בין ציץ למצנפת לכה"ג ששם היה נראה שערו, ולכהן הדיוט מניח למטה מהמצנפת, ולא הוה יתר בגדים ואינו מחויב בדבר בשעת עבודה.15