משרשי המצוה כתב האבן עזרא דאין לנו לבקש מה טעם איסורו כי נעלם מעיני הנבונים, ואולי היה כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו כדרך ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו, גם לא תקח אם על הבנים. ואולי כי הולד במעי אמו ניזון מדם האם, וכשנולד דם נעכר ונתהפך ונעשה חלב, והחלב הוא המזון שהחיה את הולד, לכן לא ראוי שיתבשל בחלב. והרמב"ם כתב כי היו עובדי ע"ז יעבדוה כמעשה תערובות. עוד אמרו כי מזיק לגוף ומוליד שחין רע. עוד אמרו שע"י תערובות נעשה הכישוף, והוי כעין כלאים ושעטנז. ועדיין צריכים אנו למודעי כי נעלם הוא, לבד מדברי הקבלה.

פסחים כ"ד חולין פ"ח, ר"מ פ"ט מה' מ"א, סה"מ מל"ת קפ"ו, סמ"ג לאוין ק"מ קמ"א, יראים קמ"ח, סמ"ק קע"ו, יו"ד סי' פ"ז.

צב) {האיסור מדאורייתא ומדרבנן}המבשל בשר בהמה טהורה עם חלב, משניהם כזית, לוקה והמאכל אסור בהנאה, ואפרו אסור בהנאה, וטעון קבורה.1 בשר חיה ועוף בחלב אסור מדרבנן ומותרין בבשול ובהנאה.2 שליל שבשלו בחלב חייב.3 המבשל בחלב שחוטה בחלב זכר בחלב בהמה טמאה פטור, המבשל במי חלב פטור (סמ"ק), בשר נבלה שבשלן בחלב חייב על בישולו, ואינו לוקה על אכילתו שאין איסור בב"ח חל על איסור נבלה (ר"פ). 4 המבשל שליא ועצמות גידין עיקרי קרניים וטלפיים הרכים פטור.5 המבשל חצי שיעור אסור מה"ת.6 דם שבשלו בחלב פטור.7 {גדר בישול}שיעור הבישול כל שנפל לכלי ראשון אסור בהנאה מה"ת, ולהפר"ח צריך להתבשל כמאכל בן דרוסאי, והפרמ"ג8 הסכים לו לענין מלקות, ולאכילה כדעת שאר פוסקים. בישל חלב עם בשר ואין בו בנותן טעם בטל האיסור, מ"מ הבשר שנפל אם מכירו אסור, ועבר אבישול, עיין כו"פ ומנ"ח. המבשל בחמי טבריה והמעשן בב"ח אסור ואין לוקין עליו.9 מלוח וכבוש דכמבושל דמי מ"מ אין בו איסור בישול.10 {שאר פרטים}חלב בת פקועה אסור מה"ת אף דכשחוטה הוא (נוב"י תנינא יו"ד סימן ל"ו).11 ואף דבתורה כתיב גדי זה כולל כל מיני בהמה12 (עיין שו"ת ח"ג סי' קע"ב). ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזרים ונקבות. ועבר ובשל ואכל, לוקה שתיים, ואינו לוקה אהנאה אף שהוא בלאו.13 צב