משרשי המצוה שלא יצטער הלוה ויצטרך לפייס המלוה בדברים, והוי ריבית, שהרי אפילו המקדים שלום ואינו רגיל לתת לו שלום הוי בכלל רבית. ואמר כנושה, דומיא דאיליו הוא נושא את נפשו, שכיון שיודע שאין לו ממון, ודחקו, אתה מוצא את נשמתו ונוטל את נפשו (רמ"ה), ורצה הקב"ה שנקנה לנו מדת החסד וחנינה וחמלה, וכשיהיו המדות האלו קבועות לנו אז נהיה ראויים לקבלת הטובה, ויושלם חפץ השם להיטיב לנו בעוה"ז ובעוה"ב.

ב"מ ע"ח, ר"מ פי"א מהל' מלוה, סה"מ ל"ת רל"ד, סמ"ג לאוין קפ"ה, חו"מ סי' צ"ז.

סז) {פרטי איסור זה}התובע מן הלוה חובו ויודע שאין לו עובר בלאו.1 ואין לוקין עליו משום דאין בו מעשה. ואסור לעבור לפניו שיראהו כדי שלא יכלימנו אף שאינו מבקשהו ואם עבר לפניו אינו עובר בלאו.2 אם אינו יודע אם יש לו או אין לו נראה דאינו עובר אם תבעו, דאין אדם יודע מטמונות בני אדם ואולי כבר יש לו.3 טען הלוה מטלטלין אלו אינו שלו, יביא ראיה לדבריו, או יגבה מהם חובו בעל כרחו.4 {חובת הלוה לפרוע}ומצוה על הלוה לפרוע חובו. האומר שאינו רוצה לקיים מצוה ולשלם מכין אותו עד שתצא נפשו, אם יש לו מעות.5 ואסור לו לכבוש ממון חבירו ולומר לו לך ושוב ומחר אתן לך, ויש אתו.6 ואסור ללוה לקחת הלואה ולהוציאה שלא לצורך עד שלא יהיה לו לשלם, ואם עשה כן נקרא רשע.7 {פרטים בגביית חוב}אין בע"ח גובה מכסות אשתו ובניו של חול, ולא מבגדים שצבען לשמן, אף על פי שלא לבשו עדיין, ומכלי שבת גובה, 8 ואין צריך לומר תכשיטי כסף וזהב, סמ"ג. ועיין שו"ע חו"מ מדינים אלו.9 יתומים חייבים לשלם חוב אביהם מדרבנן.10 ועיין מש"כ ב כתובות (סי' רכ"ב). ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. סח