משרשי המצוה שנצטוונו להלוות לעני בשעת דחקו ואפלתו עד שלא בא לאותה בושה לחזור ולשאל על הפתחים. ואם יהיה לו מעט סעד של הלואה במה להרויח אולי לא יצטרך לשאלה לעולם. וכשירחמנו הא-ל בריוח ישלם לנושיו ויחיה בנותר. ועד"ה אם כסף תלוה וגו' את העני עמך, כלומר שאם יש לך כסף להלוות תדע שמותר הכסף הוא של העני עמך, ורצה הקב"ה לזכותינו בנתינת צדקה. ועוד אמרו אם כסף תלוה את עמי, כלומר שאתה עמי בפתח, ואם לאו אז העני עמך, העניות יבא עליך דגלגל החוזר הוא.

כתובות ס"ז ב"מ ע"א, ר"מ הל' מלוה פ"א, סה"מ מ"ע קצ"ו, סמ"ג עשין צ"ג, סמ"ק רמ"ט, יראים מ"ז, חו"מ סי' צ"ז, יו"ד סי' רמ"ח.

סו) {גדולת המצוה}מצות עשה להלוות לעני, וגדולה מצוה זו מן הצדקה אל העני השואל, שזה כבר נצרך לשאול, וזה עדיין לא הגיע למדה זו.1 {קדימה}ומצוה זו שייכה גם בעשיר, והוא בכלל גמילת חסדים, וזה סדר דין קדימה, קרוב קודם לכל אדם, ישראל קודם לנכרי, עני קודם לעשיר, עניי עיר קודמים לעניי עיר אחרת.2 ובמנ"ח כאן תמה למה השמיט הרמב"ם דין קדימה בהלואה, ואינה קושיא, דהר"מ בפ"י מהלכות מתנות עניים כלל מצוה זו דהלואה לעני ודגמ"ח בכלל צדקה. וז"ל ה' מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו המתנה או הלואה, או עושה עמו שותפות וכו' הביאו הטור יו"ד סי' רמ"ט, ועיין מש"כ בספרי (שו"ת ח"ג סי' קנ"ד) מזה. עבריין באחת מכל מצות התורה במזיד ולא עשה תשובה אינו חייב להלותו.3 {פרטי דיני הלואה}לוה שהיה לו לפרוע ולא פרע, ואפילו בדעתו לפרוע רק מדחיקו מיום ליום, נקרא רשע שנאמר לוה רשע ולא ישלם צדיק חונן ונותן.4 המלוה בסתם אין רשאי לתובעו פחות משלשים יום.5 המלוה מעותיו שלא בעדים עובר על לאו דלפני עור לא תתן מכשול, וגורם קללה לעצמו (ב"מ דף ע"ה),6 וצ"ע שלא נזהרין בזה. כתב בספר חסידים7 יותר טוב להתחבר עם ע"ה שהוא ותרן בממונו מלהתחבר עם ת"ח שעצרן וקפדן. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.