צוה הקב"ה את ישראל שיעשו קרבן פסח בי"ד בניסן בין הערבים, שנאמר (שמות י"ב ו') ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. ולשון בין הערבים כתב הרמב"ן אותן שבין עריבת יום הוא בתחלת שבע, ועריבת לילה בתחילת הלילה.

משרשי מצוה זו להזכיר נסי ה' ולפרסם לבנינו אשר פסח הקב"ה על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויזכרו לעולם הנסים שעשה לנו השי"ת ביצ"מ. גם כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול (הבכור) לכן צוה לשחוט טלה ולאכול אותו ולהודיע שלא בכח המזל יצאנו משם אלא בגזירת ה'. גם כי היו המצרים עובדים אותו והודיע לשחוט אלהיהם לעיניהם וחפרו כל הבוטחים בו וככה יהיה אי"ה בגאולה העתידה, וישראל נמשלו לשה ויבא שה ויכפר על שה.

פסחים דף ס"ט, ר"מ הק"פ פ"א ופ"י, סה"מ מ"ע נ"ה, סמ"ג עשין רכ"ג, יראים ת"ה.

ה) {אופן קיומו}קיום המצוה, שמתקבצים אנשים מישראל לחבורות, ולוקחין שה או עז תמים זכר בן שנה, ומונין עליו עד כזית לכל אחד, ושוחטין אותו בעזרה, וצולין אותו, ולערב אוכלין אותו בין כולם, אחר מאכלם, שמצותו לאכול על השובע.1 נשחט אחר תמיד של בין הערבים וקטורת והטבת הנרות,2 בג' כתות בעזרה ולא יפחות כת מל' בני אדם,3 ובחמשים בני אדם יכול לשחוט.4 שחטו על יחיד כשר,5 שלא למנויו פסול.6 הדם טעון שפיכה אחת במזרק כנגד היסוד,7 ומקטירין אימוריו,8 ואם לא הקטיר קיים המצוה.9 והלוים אומרים הלל בעת הקרבתו,10 וטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה כתמיד.11 {שבת, טומאה, ומילה}דוחה את השבת,12 ואת הטומאה אם היו רוב קהל או הכהנים טמאים.13 יחיד טמא נדחה לפסח שני.14 היה בדרך רחוקה פטור ממצוה זו.15 מילת בניו ועבדיו מעכבתו מלשחוט הפסח.16 {אישים החייבים}נשים ועבדים בראשון חובה,17 קטנים אי מחויבים מדאורייתא דכתיב שה לבית אבות מחלוקת הפוסקים.18 קטן שאכל בראשון ונתגדל בין ראשון לשני פטור מפ"ש.19 {חיובו}ונוהג בזמן הבית בארץ ובחו"ל (ובחו"ל יש חולקין)20 ועבר ולא עשה פסח בזדון וגם לא עשה השני אפילו בשוגג חייב כרת.21 ואין בכל עשה שבתורה חייב כרת אלא זו ומילה. ובשוגג אינו מביא קרבן חטאת והוא מג' חטאות שבזדונן כרת ואין בשגגתן חטאת זו ומגדף ומילה.22