טעם מצוה זו מפורש בקרא, כדי שלא ישוב העם מצרימה למען הרבות סוס, כלומר שלא ישלח מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים, שהסוסים באים ממצרים שנאמר ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף, וה' אמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ומיהו אסור להרבות לו סוסים אפילו ממקומות אחרים. ויתכן עוד שהזהיר הכתוב שלא ירבה לו סוסים אפילו מארצו, וארץ שנער, או ממצרים בדרך סחורה המותרת, כמבואר בירושלמי. והטעם כי גם באלו אסור כדי שלא יבטח על רכבו כי רב, ועל פרשיו כי עצמו מאד. אבל יהיה מבטחו בשם אלקינו כמו שנאמר אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. גם שלא ירום לבבו בהרבות לו סוסים, כי הסוסים לרוב יפים וקלותם יתגאו בהם אדוניהם.

סוטה מ"א יבמות מ"ה סנהדרין כ"א כריתות ה', ר"מ פ"ג ממלכים, סה"מ ל"ת קס"ג-ד-ה, סמ"ג לאוין רכב-ג-ד, יראים צ"א צ"ב צ"ג.

תצט) {מקורות הדינים}יתברך היוצר היודע לבות האדם צוה למלך לא ירבה לו סוסים, ותנן בפרק כה"ג1 לא ירבה לו סוסים אבל מרבה הוא כדי מרכבתו. ותניא בספרי ובסנהדרין יכול אפילו כדי רכבו ופרשיו ת"ל לו, לו הוא דאינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו, הא מה אני מקיים סוסים, סוסים הבטלנין, מנין שאפילו סוס אחד והוא בטל שהוא בלא ירבה, ת"ל למען הרבות סוס, וכי מאחר דאפילו סוס אחד וכו' למה ליה למכתב סוסים, לעבור על כל סוס וסוס. לקח סוסים הרבה בפעם אחת אינו לוקה אלא אחת, ואם לקח אותם בזה אחר זה לוקה על כל סוס וסוס, והוא שלקח להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים בלי צורך למרכבתו, וצריך התראה כל כל סוס. 2 {החיוב על כל סוס וסוס}ובשו"ת אבני נזר א"ח סי' שצ"א הק' למה צריך קרא לחייב על כל סוס וסוס, הרי הם גופין מחולקן, וכן הקשה בס' דברי אמת סי' ג', ועיין מרגליות הים סנהדרין הנ"ל, וכלהו לא הרגישו בדברי הרדב"ז על הרמב"ם שכתב וז"ל ומה שלא כתב רבינו וכו' א"נ נפקא מינה דאם לקח אותם זה אחר זה והתרו בו פשיטא שלוקה על כל סוס וסוס, ואם לקח הרבה סוסים ביחד פשיטא שאינו לוקה אלא אחת, ונהי דעבר על כל סוס וסוס בל"ת אבל מלקות ליכא, ע"כ. ומינה קשה גם כן מה שרצה האבני נזר שם עוד לומר דאינו לוקה על כל סוס וסוס, ע"ש. {כללים}ונוהג בזמן שיש מלך בישראל, והוא מצוה שעל המלך בלבד, ואם עבר ולקח עובר בלאו, וביד רמ"ה כתב עובר בעשה ולא תעשה. תצט