הזהיר הקב"ה שלא יבעול כהן גדול את האלמנה ואפילו בלא קידושין, שנאמר (ויקרא כ"א ט"ו) ולא יחלל זרעו בעמיו. משרשי המצוה מה שכתבה התורה ולא יחלל זרעו בעמיו, שעל ידי ביאה זו יתחללו זרעיו הנולדים ממנה. ועד"ה כי בני תשע מדות אחד מהן הנותן מחשבתו באחרת בשעת הזווג, ואלמנה לחיבת בעלה הראשון אולי תהיה מחשבתה עליו ויהיו הבנים זרים ורשעים, חשובים כמת דכתיב חלל רשע נשיא ישראל. ועל דרך שכתב (הש"ך) דברים נפלאים במכה אביו ואמו. וכי יש כזה אחר שגדלו על זרועותיו והלבישו וזן אותו והאכילהו והשקהו, וכן אמו כמה צער סבלה, ויהא כפוי טובה, ולא די אלא שיכם. אלא סמך וגונב איש, ר"ל מחשבת אביו ואמו בשעת הזווג היו דרך גנבה, שנתנו מחשבתם באחרים, ממילא אין לאיש זה הקב"ה חלק בבן זה. גם כי אינו מדרך כבוד לכהן הגדול מאחיו שישתמש בכלי שבורה, והיא כבר נשתברו בתוליה מבעלה הראשון, ועיין עוד מצוה הקודמת.

הציונים עיין מצוה הקודמת.

רעד) {גדר החיוב}כהן גדול שבעל אלמנה בין מן הנשואין ובין מן האירוסין, בלא קדושין לוקה אחת, ובקדושין לוקה שתים.1 {מסקנת הגמרא}ובגמ'2 מודה רבא באלמנה שאם בעל ולא קידש לוקה, מאי טעמא ולא יחלל אמר רחמנא והרי חלל. ומזה הטעם כשקדשה ולא בעל אינו לוקה משום לא יקח משום דמה טעם אמרינן, מה טעם לא יקח משום לא יחלל, וכל זמן שלא חילל אינו לוקה. וזה הטעם גופו נאמר בכהן הדיוט שאינו לוקה עד שיקח ויבעול. דודאי לא חמור כהן הדיוט מכהן גדול. ובגרושה וחללה גם הכהן גדול אינו עובר אלא אחת, ואם בעל ולא קדש אינו לוקה ודינו כהדיוט, שלענין האלמנה דוקא נתייחד הלאו לחייבו בביאה בלא קידושין, והאלמנה שבא עליה כהן גדול אפילו בלא קדושין נתחללה ונאסרה לכהן הדיוט, ואם ילדה זרעו ממנה חללים.3 {שאר פרטים}משעה שהערה בה נתחייב ככל העריות.4 וכתב החנוך (וכן הוא ברמב"ם בהל' ג') טעם למה באלמנה לכהן גדול לוקה אפילו בביאה בלא קידושין ולא בגרושה וחללה דאיסוריהו גדול מאלמנה שלא נאסרה רק לכה"ג והם אפילו לכהן הדיוט, שבאלמנה יש בה חלול בבעילתו שהיתה כשרה להדיוט ונפסלה וחייב משום לא יחלל אבל בשלש אחרות אין לחייבו מלקות בבעילה בלא קדושין שהרי מחוללות ועומדות הן, אף לכהן הדיוט בלא בעילה. וכל מקום שהוא לוקה היא לוקה, שאין הפרש בין איש לאשה לענין עונשין אלא בשפחה חרופה בלבד.5 ונוהג בזמן שיש כהן גדול.