צוה הקב"ה לקדש זרעו של אהרן לדורות ולהקדימם לכל דבר שבקדושה, שנאמר (ויקרא כ"א ח') וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב. משרשי המצוה מה שגלה הכתוב כי את לחם אלקיך הוא מקריב, ומכבוד האדון לכבד את משרתיו אשר בחר בהם. ובזה אנו עושים רצון המקום ב"ה, ובכל עת אשר נכבד הכהנים נזכור ונקבע במחשבותינו כבודו ב"ה וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והרצון הטהור תחול ברכתו ב"ה וטובו הגדול עלינו. ועד"ה להוציא ממחשבות המון עם וע"ה המבזים כהני ה' נושאי דגל התורה במחשבותם מפני שמקבלים מהם, ועליהם מחייתם, הזהיר הכתוב וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב, ואין זה לחם שלך ומן שמיא דקא זכי ליה, ולכן וקדשתו.

גיטין נ"ט, ר"מ פ"ד מכלי המקדש, סה"מ מ"ע ל"ב, סמ"ג עשין קע"א, או"ח סי' קל"ה קס"ז ר"א.

רסט) {גדרי המצוה}קיום המצוה. מצות עשה לקדש כהנים בין תמימים ובין בעלי מומין, וכהנים תמימים להכניסם לקרבן וזהו עיקר העשה,1 וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.2 {בעל כרחו}לא רצה הכהן, מקדשין אותו בעל כרחו שזה המצוה אנחנו נצטווינו בה ואין זה בבחירת הכהן.3 ובדבר שהוא רק משום כבודו יכול למחול באופנים ידועים, עיין ח"ג סי' י"ג י"ד ט"ו. {פרטי דינים}כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, לא היה שם לוי כהן קורא ב' פעמים, ולא יקראו כהן אחר לשני משום פגם שניהם.4 אסור להשתמש עם כהן ואם מחל מותר.5 כהן חלל אין מצוה לכבדו,6 וכן כהנים בעלי עבירה נמנעים מכבוד.7 כהן הנמכר בבית דין מותר להשתמש בו.8 כהן מותר להשתמש בכהן אחר.9 יש לו בת שזנתה אין מחויב לקדשו10 (ועיין מג"א או"ח סי' קכ"ח).11 כהן בעל מום פצוע דכה וכרות שפכה מצוה לקדשם,12 כהן ממזר מכהן נחלקו האחרונים אי קדושת כהן עליו, עיין מש"כ בספרי (ח"ב סי' כ"ה), ועיין פמ"ג או"ח סי' קכ"ח וט"ז אה"ע סי' ז' ס"ט, ואי נושא את כפיו ואם מותר לטמא למתים. וכהן עני כשמחלקין מתנות עניים נוטל חלק יפה בראש.13 כהן שהרג את הנפש או המיר דתו ר"ל ושב בכל כחו מצוה לקדשו.14 כהן מחלל שבת בפרהסיא אסור לקדשו, וכן כל מחללי שבת בפרהסיא אסור להחניף להם ולהראות קרבות אם לא שמתכוין שעי"ז יכול להחזירו למוטב וכגון שהוא תנוק שנשבה, ודבר זה מסור ללב. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.