הזהיר הקב"ה שלא לאכול פירות ערלה, כלומר כל שלש שנים הראשונים לנטיעת האילן, שנאמר (ויקרא י"ט כ"ג) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. משרשי המצוה כי הפרי בתוך ג' שנים מזיק מאד לגוף מפני שיש בה ליחות מושפע מכח יניקת הארץ, שעדיין לא עבר עליה זמן שיתחמם בכח השמש, ועל כן הפרי כולן עפריי ומימי, תגבר עליו הליחה מאד ותזיק האוכלו. ובתנחומא ונטעת וערלתם, הכתוב מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים שאינו יכול לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש, שאביו מקדישו לתורה וכו', ובשנה החמשית תאכלו את פריו משעה שהוא מחויב לקרות בתורה, מכאן ואילך להוסיף לכם תבואתו. מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה וכו'.

ערלה פ"א ר"ה ב' קדושין ל"ח ב"ב כ"ד, ר"מ פ"י ממאכלות אסורות ופ"י ממעשר שני, סה"מ ל"ת קצ"ב, סמ"ג לאוין קמ"ו, סמ"ק רט"ו, יראים קפ"ד, יו"ד רצ"ד.

רמו) {גדרי האיסור}כל אילן העושה פרי מאכל אדם שלש שנים הראשונים לנטיעתו נקרא ערלה, ואסורים באכילה ובהנאה.1 קליפות הפרי, והגרעינים, והנץ שלהם, והפגים והתמרים שאינם מתבשלים, חייבים בערלה.2 אחד הנוטע, ואחד המבריך, (כלומר שעושה גומא אצל האילן ומשפיל אחד מענפי האילן ומכסהו בעפר, ונעשה אילן בפני עצמו ואח"כ חותכו) ואחד המרכיב יחור באילן, כולם חייבים בערלה, ומבריך נתחייב משעה שחתכו מצד עיקר האילן.3 {חוץ לארץ ושל עכו"ם}נטיעות חו"ל חייבין בערלה כנטיעות א"י.4 ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובחו"ל מותר5 (הלכה למ"מ). מבריך ומרכיב אינו נוהג בו ערלה בחו"ל.6 נטיעות עכו"ם חייבים בערלה.7 {הפטורים}אילן של הפקר פטור מן הערלה.8הנוטע למצוה חייב בערלה.9 הקדיש ואחר כך נטע, פטור מן הערלה, נטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה10 (ירושלמי).11 הנוטע לעשות סייג, ולקורות, פטור מן הערלה, חזר וחישב עליו למאכל נתחייב.12 {חישוב השנים}נטע אילן קודם ט"ז באב, כיון שהגיע ר"ח תשרי עלתה לו שנה אחת ומונה עוד שתי שנים ועלתה לו, נטע ביום ט"ז ואילך, מונה מר"ח תשרי הבא ג' שנים שלמות.13 {היא מהנשרפין}וערלה הוא מהנשרפים, כמבואר במס' תמורה,14 וברש"י15 ותוס'16 שם, וברמב"ם פט"ז ממ"א,17 וכתותי מכתת שיעורי' היכי דבעי שיעור דרך גידול.18 ודע דהח"ס או"ח סי' ק"פ, ויו"ד סי' רפ"ו, מסתפק אי ערלה הוה מהנשרפין, וכתב שלא מצא דין זה מפורש ברמב"ם. וצע"ג שמפורש דבר זה ברמב"ם פט"ז ממאכלות אסורות הכ"ז, גם בגליון הש"ס שלהי תמורה לא ציינו המראה מקומות בדברי הרמב"ם הנ"ל, וכבר ציינתי כן בגליון הש"ס שלי על הגמרא דאשתמיטתיה מינייהו דהצדיקים האחרונים ז"ל דברי הרמב"ם הנ"ל. ועיין מנחת קנאות סוטה כ"ה, ובית מאיר אה"ע סי' א', ובהגהות ברוך טעם שם, ובחידושי הארכתי ועיין עוד ספרי שו"ת (ח"ג סי' ק"ס). ונוהג בזכרים ונקבות ולוקין אלאו זה.