צוה הקב"ה לבדוק בסימני דגים להבדיל בין הטמא והטהור כשנרצה לאוכלם, שיהיה להם סנפיר וקשקשת, שנאמר (ויקרא י"א ט') את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים ובנחלים אותם תאכלו. משרשי המצוה כי הסנפיר והקשקשת נולדים בדגים ממותרות הטבע שבהם, ולכן ישאר גופם נקי וטוב לאכול, מה שאין כן דגים שאין להם סנפיר וקשקשת הם לחים מאד, וכל גופם ומותריהם נעצרים בגופם, ולכן הם טמאים (אברבנאל). עוד כי הסנפיר וקשקשת הם כתריס (מגן וצנה), שהם מהנרדפין ולא מן הרודפים, ולכן הם כשרים דאלקים יבקש הנרדף. ועד"ה כי נמשלו ישראל לדגים, כדכתיב וידגו לרוב בקרב הארץ, ובא לרמז ולזרז אותנו שלא נהיה ערומים ממצות ומעשים טובים כדרך שהדגים הטמאים ערומים מקשקשים, אלא שנלבש ונכסה עצמינו תמיד במצות המגינות עלינו כמו שהקשקשים והסנפירים מגינים על הדגים הכשרים.

חולין ס"ה, ר"מ פ"א ממ"א, סה"מ מ"ע קנ"ב ל"ת קע"ג, סמ"ג עשין ס"ב לאוין קכ"ט, סמ"ק סי' רי"א, יראים קל"ה, טוי"ד סי' פ"ג.

קנה) {הסימנים}סימני דגים מפורשים בתורה, כל שיש לו סנפיר וקשקשת, אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן, או יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן הים, הרי זה מותר, אפילו לא היה להם אלא קשקשת אחת דיו אלא שתהא ברור שהוא מן הדג ולא בא לו ממקום אחר.1 ויש אומרים שאין להתיר בקשקשת אחת רק כשהוא עומדת תחת לחייו או זנבו או סנפיריו וטוב להחמיר (רמ"א).2 {עוברי דגים ובריות משונות}אין לוקחין עוברי דגים (ר"ל רויג בלע"ז) אלא מן המומחין.3 וכל שיש לו סנפיר וקשקשת, אפילו אין לו צורת דג, כגון חמרא דים או שאר חיות הים מותרין, פר"ח וש"ס ע"ז,4 (ועיין באחרונים).5 היה לו קשקשים קבועים ואינם נקלפים ביד או בכלי לא הוי קשקשים.6 ונחלקו הפוסקים אי סימני עובר דגים הוי דאורייתא (עיין סמ"ק ור"פ ובש"ע יו"ד סי' פ"ג7). {שאר דיני דגים}דג טהור שנמצא במעי דג טמא טהור,8 ודג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור.9 מצא חתיכות דגים ויש באחת מהן קשקשת, אם החתיכות מתאימות כולן מותרות, ואם לאו, זו שנמצאים הקשקשות עלי' מותרות והשאר אסורות.10 כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת, מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת אין צריך לחזור אחר סנפיר, מצא לו סנפיר לא יאכלנו עד שימצא לו קשקשת.11 ומהאי טעמא רע המעשה שאוכלים דגים בקופסאות הנקרא טאנא פיש ולא ניכר שום קשקשת עליהם, ולא מאיזה דג הוא, רק מה שנכתב עליו מהבית חרושת, ואין לסמוך על זה לאכלם. אבל אותם שניכרים או שיש עמהם קשקשים אין לאוסרם. ודגים אינן צריכין שחיטה, דכתיב הצאן ובקר ישחט להם ואם את כל דג הים יאסף להם.12 אין לבשל ולאכול בשר עם דגים, ואם בישל דינו בס', עיין פ"ת.13 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.