משרשי המצוה כי מרוב קדושת הארון אחר שזכו לינתן בו פעם אחת לא ירדו מקדושתן, וכלי שנשתמש בו קדש לא ישתמשו בו חול, ואם יסירו הבדים אפשר שישתמשו בהם דברים אחרים או שיאבדו ברוב הזמן. עוד כי גלוי וידוע לפניו שעתיד הארון ליגנז, לכן צוה שלא יסיר הבדים ממנו אלא יהיו עמו בקדושתו בכל מקום. ועד"ה כי הבדים מורים על מחזיקי התורה כמו שכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה, ואמר שלא יסירו ממנו לעולם רמז למחזיקי תורה שלא יאמרו אתן לו פעם או פעמיים אלא לא יסירו ממנו עד עולם, כי באמת הארון נושא את נושאיו והם המקבלים ולא הנותנים. גם שכל כלי המקדש צורתן מחויבת לרמז עניינים עליונים כדי שיהיה האדם נפעל לטובה מתוך מחשבתו בה, ורצה הא-ל ב"ה לטובתינו שלא תפסיד אותה צורה אפילו לפי שעה.

יומא ע"ב, ר"מ פ"ב מכלי המקדש, סה"מ ל"ת פ"ו, סמ"ג לאוין רצ"ו, יראים סי' שכ"ח.

צו) {גדרי האיסור ושאר עניני נשיאת הארון}אסור להסיר אפילו אחד מטבעות הארון.1 וכשמוליכין הארון ממקום למקום אין מוליכין אותו לא על הבהמה ולא על העגלות אלא מצוה לנטלו על הכתף, שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא.2 וכשנושאים אותו על הכתף נושאין פנים כנגד פנים, ואחוריהם לחוץ, ופניהם לפנים, ונזהרים שלא ישמטו הבדים מן הטבעות.3 הסיר בד אחד וחזר והסיר בד השני אם התרו בו על השני, ולא על האחד אינו לוקה, דעיקר האיסור להסיר הבדים שצריכים לישא בהם הארון, ולאחר שכבר הסיר בד אחד א"א לשאת אותו (יריעות שלמה), אבל אם התרו בו על הראשון בשעה שהסיר לוקה. ומותר להזיזן בתוך טבעות הארון הנה והנה, ואין איסור כל זמן שלא השמיטן לגמרי לחוץ (תוס' הרא"ש יומא ע"ב) ועיין מוצל מאש אלפנדרי סי' נ"א. {מצות נשיאת הארון לדורות}ודעת הרמב"ם4 דלדורות אסור ללוים לשאת הארון רק לכהנים בלבד, והרמב"ן5 חולק וכתב דח"ו שהמצוה תשתנה, ובמדבר הלוים היו נושאים את הארון. ואני מסתפק שאם הוציאו הלוחות מהארון לאיזה דבר שהוא הן בשוגג הן במזיד אי מותר אז להוציא הבדים מהארון. גם אם לאיזה סיבה יעשו ארון אחר ויניחו בו הלוחות מה יהיה דין הראשון, ויש פנים לכאן ולכאן, ואין כאן מקום להאריך. ונוהג לאו זה בזכרים ונקבות בכל מקום שהארון והלוחות שם. צו