משרשי המצוה לפי שההוגה שם שמים בנקבו בזדון לבו הוציא את עצמו מכל הנבראים שכולם מהללים ומשבחים ומפארים את שם קדשו, ואפילו הצומח דכתיב אז ירננו כל עצי היער (תהלים צ"ה), ואפילו הדומם כמ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו, והוא עשה ההפוך זה. ובדבור הרע הזה מתרוקן מכל טובה, וכל הוד נפשו נהפך למשחית והוא נחשב כבהמות, כי באותו דבר שהבדילו השם לטובה ובו נעשה אדם, הוא הדבור שנבדל בו ממין הבהמות, מבדיל הוא את עצמו לדעת ומוציא עצמו לגמרי מכל גדר הדעת, ונעשה כשרץ נמאס ונאלח ועוד למטה ממנו, וגורם למניעת הטובה לנו ממנו ית"ש, שהוא כנגד חפצו ב"ה. גם כי בכל העבירות עכ"פ יש לו יצה"ר מסטינו ומטהו לרעה בהראות לו איזה הנאה גופנית, אבל בעבירה זו אין בה לא הנאה ולא תועלת ולא שום תכלית גופני או רוחני, רק כמ"ש והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף.

מראה המקומות כבמצוה ס"ט.

ע) {חיובו}המברך השם בשם המיוחד בעדים ובהתראה מיתתו בסקילה,1 במזיד ובלא התראה חייב כרת,2 וי"א3 דלוקה, והדיינים סומכין עליו אחד אחד ידיהם על ראשו ואומרים לו אתה גרמת לעצמך ולא אחר. ואין בכל הרוגי ב"ד מי שסומכין עליו אלא מגדף בלבד.4 לאחר שנסקל תולין אותו על עץ.5 {על איזה שמות חייב}וד' שמות הקדושים הם, שם הוי' ב"ה וב"ש ככתיבתו, והוא נקרא שם המיוחד. שם א' ד' כקריאתו, י"א דגם זה שם המיוחד, וי"א דהוא בכלל כינוי. שם אלקים נקרא לפעמים שם המיוחד ולפעמים כינוי. רחום וחנון, קנא, וכיוצא בהם, והם נקראים תמיד כינויים.6 בירך בכינויין הרי הוא בלא תעשה וי"א7 בכרת, ונחלקו הפוסקים אי לוקין עליו.8 {פרטי דיני הברכה}בירך וחזר בו תוך כדי דבור נסקל.9 בשוגג אינו חייב חטאת.10 מגדף השם בשם ע"ז קנאין פוגעין בו, ואם הביאוהו לב"ד אינו נסקל.11 השומע ברכת השם מישראל חייב לקרוע, מן עכו"ם פטור.12 {דיני העדות}עדים שבאו לב"ד להעיד מעידין בכינוי, כלומר יכה יוסי את יוסי, נגמר הדין מוציאין כל אדם לחוץ ולא נשארו רק הב"ד והעדים, וגדול שבעדים אומר מה ששמע בפירוש השם המיוחד, והדיינים עומדים על רגליהם וקורעין ולא מאחין, ושאר העדים אומרים אף אנו כמוהו שמענו.13 שוים העדים בדינם אף אלו שלא העידו בפירוש, וכל מה שחייב בדין חייב גם כאן, אלא שהוסיף העד שהעיד בפירוש שאין יכול לחזור בו תוך כדי דבור.14 {שאר פרטים}מגדף בכתב דינו כשבועה בכתב.15 נוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ונוהג בבן נח. ונהרג אפילו על הכינויים. ובזמן הזה מרחיקין ממנו ומחרימין אותו כמבואר בחו"מ סי' תכ"ה16 ארור בו קללה בו. עא