צוה הקב"ה שיקריב הזב קרבן כשיתרפא, שנאמר (ויקרא ט"ו י"ד) וביום השמיני יקח לו שתי תורים או שני בני יונה וגו' אחד לחטאת ואחד לעולה. משרשי המצוה אחר שריבוי האכילה והתאוה הביאוהו לכך, כמ"ש במצוה הקודמת, יגדור עצמו מהם ויביא קרבן (ועכשיו שאין קרבן יתענה דעדיף מיניה שזה בגופו וזה בממונו) ויכניע יצרו, שברפואת הגוף תלוי רפואת הנפש. וענין הקרבן מרמז להשפלת יצר הגוף המתאוה, ולעלות נפש השכל. וראוי לו לכשנתרפא להיישר גופו בכל כחו, כי אפילו בהבל ימצא כח ההרגש, כאשר ידוע לצודי חיות כשארנבת נרדפת מהכלבים ונשמט על הארץ, ירגישו הכלבים וימצאו מקום מנוחתה, וכאשר הוא נושאת פיה ונושמת למעלה באויר לא ידעו הכלבים מהם דבר, וזה דבר אמתי. ולכן צריך הזב לתקן כל דרכיו ועניניו.

מס' זבים מגילה ח', ר"מ פ"א ממחוסרי כפרה, סה"מ מ"ע ע"ד, סמ"ג עשין רי"ח.

קעט) {קרבנותיו}הזב והזבה קרבן כל אחד מהן שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת.1 סופר שבעה ימי טהרה, וטובל ביום השביעי במים חיים, ומביא קרבנותיו ביום השמיני.2 וחטאת קודם לעולה,3 ומעכב אותו מאכילת קדשים, והעולה אינו מעכבתו מאכילת קדשים אם כבר הקריב חטאת.4 והחטאת נאכלת.5 {ספק}היה ספק זב הרי זו מביא קרבן ואין החטאת נאכל שחטאת העוף הבא על הספק תשרף.6 אשה שיש עליה ספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, היה עליה חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה, וכן הדין בזב בספק, היו עליה ה' לידות ודאות וחמש זיבות ספק מביאה שני קרבנות, אחד על הודאי ונאכל ושאר עליה חובה, ואחד על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה.7 האשה שיש עליה זיבה מביאה מעות הקינים ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב, חזקה שאין בית דין של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינים.8 ואין הקרבנות אלו צריכין דעת בעלים.9