צוה הקב"ה שיקריב מצורע שנתרפא קרבנות ביום השמיני לטהרתו, שנאמר (ויקרא י"ד י') וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרונים וגו'. משרשי המצוה אחר שעל ידי הלשון הרע נעשו בגדי הקודש קרועים וראשו פרוע ועל שפם יעטה, צריך לקרבן שיתפור ויחבר הקרעים שהבדילה והורישה הטומאה כשכפר בעיקר. דידע שהטומאה הוא מקור הפירוד, ולכן אמר קרא טמא טמא יקרא ומחוץ למחנה מושבו, והקרבן הוא לקרב (לשון מקרבן), ולפי שג' סרסורי עבירה הן, אוזן המקבל לשון הרע ושומעת, וידיו גומרים, ורגליו הולכין, ולכן צריך מתן דם על תנוך אזנו הימנית ועל בהן ידו ורגלו לכפר על מקומות הללו. ומותר השמן יתן הכהן על ראש המטהר, לרמז שכיון שהשפיל עצמו על ידי ענוה ויראת חטא יהיה עטרה על ראשו.

כריתות דף ח' נגעים פי"ד נזיר ס', ר"מ פ"ד ממחוסרי כפרה ופ"י משגגות, סה"מ מ"ע ע"ז, סמ"ג עשין רפ"א.

קעו) {קרבנותיו}קיום המצוה, מצורע מביא ג' קרבנות, ב' כבשים אחד לעולה ואחד לאשם.1 ולכתחילה צריכין שיהיו שניהם שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחד, ואינו מעכב.2 וכבשה אחת לחטאת ולוג שמן.3 לא השיגה ידו מביא כבש אחד לאשם, ועשרון סולת, ולוג שמן, ושתי תורים או בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה.4 ולעולם הוא מחוסר כפורים עד שיקריב הקרבן.5 ובכל התורה כולה חטאת קודם לאשם, ובמצורע אשם קודם לחטאת ואם שינה פסול.6 וחטאת ואשם של מצורע צריכים נסכים, מה שאין כן בשאר חטאות ואשמות.7 {הקרבתן}סדר הקרבתן, טבל המצורע ועמד באסקופת שער נקנור ופניו למערב, הכהן לוקח האשם כשהוא חי ומניפו עם לוג השמן במזרח, המצורע מכניס ידיו וסומך על ראש האשם (וביאה במקצת בכה"ג לא נאסרה) ושוחטין אותו מיד, שני כהנים מקבלים את דמו, אחד מקבל בכלי וזורקו על המזבח ככל האשמות (עיין מצוה ק"מ), והשני מקבל בידו הימנית מן הדם ומערה בתוך ידו השמאלית, המצורע מכניס ראשו לפנים, והכהן מזה על תנוך אזנו הימנית, מכניס ידו הימנית והכהן נותן על הבוהן, מכניס רגלו הימנית והכהן נותן על הבוהן, הכהן נוטל לוג השמן ויוצק לתוך כפו של חברו השמאלית, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא, טובל אצבעו הימנית על כל הזיה מן השמן אשר בכף ומזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים בעזרה, אחר כך בא אל המצורע ונותן על מקום שנתן הדם, והנותר מן השמן יתן על ראש המטהר.8 שירי הלוג נאכל ככל קדשי קדשים.9 מצורע שאין לו אוזן או בהונות אין לו טהרה עולמית,10 ובנקטעו קודם שנטמא נחלקו הפוסקים.11 וקרבנות אלו מביאין שלא מדעתו, שאין צריך להן דעת בעלים.12 ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות.