| |
: ספר undefined סימן נג|
| שיל"ת ב` אויפאלו שנת תרנ"ז לפ"ק;חיים וברכה למשמרת, לגפן אדרת, פרי עץ חיים, גדול ורחב ידים, אהובי מחותני הגאון מו"ה יעקב שלום סופר ני` דומ"צ דק"י בפעסט:אחדש"ת מ"ש ליישב מנהגינו דביום שיש קריאה בשני ס"ת מוציאי` שניהם בב"א ומג"א בסי` קמ"ז סקי"א תמה מנ"ל למיעבד דלא כירושלמי יומא פ"ז ה"א ומגילה פ"ד הלכה ה` וסוטה פ"ז ה"ו ומס` סופרי` פי"א שאין להוציא השני` מהארון עד שמחזיר הראשונה למקומה ותי` דאנן ס"ל הטעם דאין עושי` מצות חבילות משום דבעי` שיהי` לבו פנוי` למצוה אחת כמ"ש תוס` במו"ק ח` ע"ב והיינו דוקא במצוה דבעי כונה אבל מצוה דרבנן דלא בעי כונה כמו"ש מג"א סי` ס` סק"ג ל"ש חבילות והירושלמי ס"ל הטעם משום דמיחזי כמשוי כמ"ש רש"י ותוס` בסוטה ח` ורשב"ם פסחי` ק"ב או דס"ל דגם במצוה דרבנן בעי כונה ושייך בי` חבילות, אבל עדיין אין תירוצו עולה יפה דאם הירושלמי ס"ל הטעם משום דמיחזי כמשא ולא משום דאין לבו פנוי או דס"ל דבדרבנן א"צ כונה מנ"ל לחלוק על הירושלמי בלי הוכחה מתלמודא נגד הירושלמי:אבל לפענ"ד נראה דשני הטעמי` אמת אלא היכי דשייך מפני כבוד הצבור ל"ש כלל האי טעמא דמיחזי כמשא ולא דכבוד הצבור דוחה הא דחבילות אלא כיון דעושה מפני כבוד הצבור לא מיחזי כלל כמשא וכעין שכתב המג"א סימן תרע"א סקי"ב דאי איכא פיתחא אחרינא לא מיחזי כפורק עול ע"ש וליכא רק טעמא שיהא לבו פנוי ואם במצוה דרבנן א"צ כונה גם האי טעמא ליתא אלא דמרא דשמעתא דירושלמי הוא ר` יוסי ור"י לשיטתו ס"ל בפסחים קי"ד דאפי` במרור בזה"ז דרבנן נמי מצות צריכות כונה ושפיר שייך חבילות אם מוציאי` בב"א אבל אנן קי"ל כת"ק דר"י דאכלו בלא מתכוין יצא ול"ש חבילות ושפיר מוציאי` שניהם בב"א:ועוד נ"ל לפמ"ש רשב"א סוכה מ"א ע"ב אהא דמשני התם לאו מצוה נינהו וטרוד בהו הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו ועיי` פירש"י ורשב"א תמה עליו ופי` דטירדא דלולב כיון דמצות שעתא הוא והיא חביבא דחביבה מצוה בשעתה] אע"פ שמפנה לבו עלי` קצת אינו מפנה לבו לבטלה ואין זה מתעכב בתפלה כדי למנוע ממנו חיוב המצוה כי אפשר שחיבובי מצוה זו יתננו ויזכירנו לכוין לבו בתפילתו יותר ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל בפירושו ע"ש מבואר מדבריו דאדרבה כשעושה שני מצות בב"א אף שמפנה לבו לאחת מ"מ יש לו כונה יותר בשני` והוא נגד דברי תוס` במו"ק ולפ"ז א"ש כנ"ל דמיחזי כמשא ל"ש כלל וטעמא דירושלמי כדי שיהי` לבו פנוי ואנן קי"ל כאמימר בסוכה שם וליתא לה"ט כלל ושפיר מוציאי` שניהם בב"א:ואולי זה כונת רמ"א ואין מסלקי` את הראשונה עד שכבר הניחו השני` על השלחן שלא יסיחו דעתן מן המצוה פי` ויפנו לבם לבטלה ולא יכוונו לבם כ"כ בקריאה בס"ת שני` אבל ע"י שמפנים לבם למצוה זו מכווני` יותר בקריאת אחרת וכמ"ש רשב"א הנ"ל. ולפ"ז מיושב קושי` מג"א מהא דיומא מ"ו דא"ל אימא הניח דם השעיר ונטל לדם הפר דדוקא כאן שכבר גמר קריאת הראשונה שייך שיפנה לבו לבטלה ולא יכוונו כראוי בשעת קריאה בשני` אגבל התם עדיין לא גמר הזאת דם השעיר וכל עצמו של הנחת דם השעיר הוא רק כדי ליטול דם הפר להזות על הפרוכת ולהזות אח"כ מדם השעיר ל"ש שיפנה לבו לבטלה ושפיר מניח דם השעיר תחילה ואח"כ נוטל דם הפר. ובהכי ניחא נמי מה שמניח דוקא דם השעיר ברישא משום דעדיין לא גמר הזאותיו וצריך עדיין להזות על הפרוכת אם יטול של פר תחילה הוי חבילות דמיחזי כמשא שממהר לעשותו ולכן אוחז שניהם בידיו אבל כאן שכבר גמר מצות קריאת הראשונה ל"ש חבילות דמיחזי עליו כמשא שהרי לא צריך לעשות שום מצוה בראשונה וא"ש:ובזה א"ש דבא"ר כתב לתרץ קושי` מג"א מפסחים דסיעתא הוא לר"ל דאי הטעם משום שלא יהי` פנוי מן המצוה א"כ מה מהני שמקבל המלא תחילה ואין המקבל פנוי מן המצוה מ"מ עי"ז הנותן פנוי מן המצוה וכתב מחה"ש דמג"א הק` שפיר להגמ"יי דמייתי ראי` משם דצריך שלא יהי` פנוי מן המצוה ותקשי דהא עי"ז הנותן פנוי מן המצוה אע"כ דלא משגחי` בנותן רק במקבל שהוא העיקר וא"כ מקשה מג"א שפיר דא"כ אין ראי` לר"ל ע"ש. ותמי` בעיני דאפי` נימא דאין משגיחין בנותן רק במקבל ואפי` נימא דגמ` חד מתרי טעמא נקט אכתי תקשי מה סייעתא מייתי הגמ"יי משם הלא התם טעמא אחרינא איכא משום דאין מעבירין על המצות. וגם היא גופא תקשי אמאי אין משגיחין בנותן רק במקבל. ולפמ"ש יבא הכל על נכון דבמקבל שפיר משגיחי` שלא יחזור הריקן תחילה ויסיח דעתו מן המצות וכשיקבל המלא שהוא מצות הולכה אחר שיפנה לבו לבטלה לא יתכווין כראוי במצות הולכה אבל הנותן מה בכך אם יתן המלא ויסיח דעתו לבטלה ולא יתכווין בקבלת הריקן הרי אין זה מצוה רק הכנה למצוה. אלא דמשום ה"ט לחוד הי` אפשר שהמקבל יושיט הריקן להנותן ושם יקבל או יתן לו הנותן בידו המלא ויקבל הריקן ויעשה הולכה במה שמביאו אצלו או נייד פורתא עיי` פסחים שם ויהי` המחזיק הריקן נקרא נותן ומי שבידו המלא נקרא מקבל ולהכי צריך לטעמא דאין מעבירין על המצות ומשו"ה מי שבידו המלא צריך להושיט לאותו שבידו הריקן כיון שבידו המלא אין מעבירין על המצות וצריך הוא לעשות מצות הולכה ולהושיט למי שבידו הריקן ושפיר מסייע לר"ל ומיושב קושי` מג"א. ואי משום האי טעמא לחוד דאין מעבירין על המצות ופירש"י וכי מושיט לי` האי מיד בעי לקבולי דאין מעבירין על המצות משבאת לידו י"ל דס"ל להגמ"יי כיון דהקבלה אינו המצוה רק הולכה מה שמושיט לחבירו והושטה אינו עושה עד אחר שמחזיר הריקן א"כ אפי` מחזיר הריקן תחילה אינו מחמץ המצוה יותר מאם מקבל המלא תחילה ואח"כ מחזיר הריקן קודם הושטה דאין מעבירין על המצות נפ"ל במכילתא מן ושמרתם את המצות כמ"ש רש"י ביומא ל"ג ואדרבה כשהמלא בידו ואינו מושיטו לחבירו שהוא הולכה עד אחר החזרת הריקן הוי טפי מעביר על המצות מאלו אינו מקבלו ולא ס"ל להגמ"יי כפירש"י רק כמ"ש דמשום אין מעבירין אין מי שבידו הריקן מושיט רק מי שבידו המלא וע"כ מה שמקבל המלא תחילה ואח"כ מחזיר הריקן היינו כדי שלא יסיח דעתו מן המצוה וא"ש:ולפי פשוטו נ"ל והנה הגמ"יי לא מצאתי ולא ראיתי בפני` ואפשר דס"ל דאין מסלקי` וכו` לא מטעם שכתב רמ"א שלא יסיחו דעתן וכו` אלא מטעם דאין מעבירין על המצות וכיון דאיכא ס"ת לקרות אין מעבירין וכו` וקורין בו ואח"כ מחזירין אותו למקומו כמו שם בפסחי` שמקבל המלא ברישא מה"ט ואין כאן קושי` כלל ורמ"א שכ` הטעם שלא יסיחו דעתן אינו מביא ראי` מפסחי` ולא תקשי עליו קושי` מג"א כמ"ש א"ר דס"ל דיש קפידא על הנותן כמו על המקבל:אבל באמת קושי` מג"א וראית הגמ"יי תמוהי` אצלי דבשלמא כאן אם יסלקו את הראשונה ועד שיניחו את השני` יש שהות קצת וגם הצבור אין עוסקי` כלום במצוה רק המוליך את הראשונה ומביא את השני` שייך שפיר שלא יסיחו הצבור דעתן מן המצות אבל שם ביומא כה"ג מניח דם השעיר ונוטל מיד דם הפר ברגע כמימרא והוא עוסק תמיד במצוה מאי שלא יסיח דעתו מן המצות איכא וכן בפסחי` אם מחזיר הריקן תחילה וברגע כמימרא מקבל הוא עצמו המלא ואינו פוסק מן עסק המצוה כמעט רגע אימתי יסיח דעתו וצ"ע:ולולי דמסתפינא הייתי אומר ליישב קושי` מג"א מנ"ל למיעבד דלא כירושלמי דהאי דירושלמי ר` יוסי הוא לדין המשנה דהפותח בתורה מברך לפני` והחותם מברך לאחרי` כדאמרי` במגילה כ"א ובודאי גם ביום שמוציאי` שני ס"ת הוא כן שהפותח בראשונה מברך לפני` והחותם בשני` מברך לאחרי` דאף שהם שני ספרי` ושני פרשיות מ"מ מין א` הוא קריאת התורה של חובת היום ומכ"ש שהי` דעתם גם ע"ז וידעו שיביאו זה עוד ועיי` באו"ח סי` ר"ו ס"ה ומג"א וכיון שלא שמעו ברכה לאחרי` בס"ת הראשון אינם מסיחי` דעתם מן המצוה כי יודעי` שמביאי` עוד אחרת לקרות בה ולהכי אין מוציאי` השני` עד שיחזירו הראשונה למקומה אבל האידנא דכולה מברכי לפני` ולאחרי` שפיר חיישינן אם יחזירו הראשונה קודם שיביאו השני` יסיחו דעתם מן המצוה ויסברו שלא יקראו עוד לכן מוציאי` שניהם בב"א ואין מסלקי` הראשונה עד שיניחו השני` על השלחן וא"ש:או י"ל להיפך דגם הירושלמי קאי בתר דתקינו רבנן דכולהי מברכי לפני` ולאחרי` גזירה משום הנכנסי` ומשום היוצאי` כדאמרינן במגילה שם וא"כ תקינו ברכה שא"צ משום גזירה ועיי` יומא ע` ולכן ביום שיש בו שני ס"ת החזירו את הראשונה למקומה ואח"כ הוציא את השני` לפי שבימיהם הי` הספר תורה בבית אחר ולא באותו מקום שמתפללי` כמ"ש ב"י בסי` קד"ם מגמ` סוטה מ"א כדי שיתחיי` הקורא בשני` לברך לפני` מדינא כמ"ש מג"א סי` ח` סקי"ז דשינוי מקום הוי הפסק ולטו"ז שם דבעי` שהיי` בהפסקה שיעור מהלך כ"ב אמה נמי הי` שיעור זה בהפסקה אבל האידנא שהס"ת בביהכ"נ שמתפללי` בו אין כאן הפסקה במה שיחזירו ס"ת ויוציא אחרת וא"כ אין שום תועלת לעשות כן שפיר אין נוהגי` כירושלמי.ותו ראיתיו מתמיה שלא מצא בשום מקום אם בשני מצות דרבנן שייך אין עושי` מצות חבילות חבילות והאריך בזה וכבר התעורר בזה בכת"ס או"ח סי` קל"ט. ולפענ"ד נראה להביא ראי` דבשני מצות דרבנן נמי שייך חבילות דשם הביא קושי` בשם חת"ס למ"ש מגדול עוז בדעת הרמב"ם פכ"ט משבת הי"ג דדוקא במצות של תורה איכא משום חבילות אבל בחד דאורייתא וחד דרבנן ליכא משום חבילות ולדעת מ"מ שם הח"י דקידוש יו"ט הוא רק דרבנן א"כ מה פריך בפסחי` ק"ב ע"ב מיקנ"ה הא הבדלה דאו` כמ"ש הרמב"ם שם בריש ה"ה אבל קידוש יו"ט דרבנן וא"כ ל"ש בי` חבילות ע"ש. ולק"מ דנהי דהבדלה דאו` מ"מ אם הבדיל בתפלה שצריך להבדיל על היין הוי רק דרבנן וכמ"ש שם הרמב"ם ה"ו מד"ס לקדש על היין ולהבדיל על היין ואעפ"י שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על כוס ע"ש וא"כ האי דיקנ"ה מיירי שכבר הבדיל בתחלה וא"כ גם הבדלה רק דרבנן כמו קידוש יו"ט ופריך שפיר דהוי חבילות ואין לומר דקידוש יו"ט הוי תרי דרבנן כשקידש בתפלה ועיי` תוס` מגילה י"ט ע"ב ד"ה ור"י דמעיקרא הכי תיקן רבנן שיקדש ביו"ט על היין והוי רק חד דרבנן משא"כ בה` י"ג דהי` אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת וכו` שעדיין לא התפלל כתב שפיר שמצות קידוש ומצות בהמ"ז שניהם מצוה של תורה הם וא"ש. ועכ"פ מבואר דבשני מצות דרבנן נמי שייך משום חבילות חבילות:ותו חקר שם אם עשה מצות חבילות אם יוצא בדיעבד ולפענ"ד ראי` ברורה דיוצא בדיעבד מהא דאמרינן בחולין כ"ט סיפא בקדשי` מהכא דקתני השוחט שני ראשים כא` שחיטתו כשירה השוחט דיעבד אין לכתחילה לא אא"ב בקדשי` היינו דלכתחילה לא וכו` וע"ש בתוס` ע"ב ד"ה תרי ואי נימא דבעשה מצות חבילות חבילות אפי` בדיעבד אינו יוצא אמאי שחיטתו כשירה בשוחט שני ראשי` כא` בקדשי` הא עשה מצות חבילות ועיי` תוס` סוטה ח` ד"ה אין אלא ודאי דבדיעבד יוצא. ובזה מיושב קושי` שהביא בשם חתני הרב הג` מלודאש נ"י האיך יוצאים כהנים במצה של תרומה הא אין עושין מ"ח ולפמ"ש לק"מ דבמתני` לא קתני אלא דברי` שאדם יי"ח בפסח ובדיעבד ודאי כהנים יוצאי` בתרומה ולא קשה מידי:מיהו כבר נומיתי לחתני ני` פא"פ דבלא"ה לק"מ דלפענ"ד ל"ש חבילות אלא בעושה ב` מעשי` בפ"א וכלשון אין עושי` מ"ח דאז שייך מיחזי כמשוי וממהר ליפטר וכן אין לבו פנוי אבל בעושה רק מעשה א` של מצוה וממילא נעשה עוד מצוה לא מיחזי כמשוי וגם לבו פנוי ול"ש בי` משום חבילות ובזה נסתר גם מה שנתעורר בטו"א מגילה ז` גבי קיימת בנו רבינו משלוח מנות ומתנות לאביונים דהוי מ"ח כיון דליכא רק מעשה אחת ל"ש בי` אין עושין מ"ח וזה פשוט וברור לענ"ד. ובזה הנני מחו` ידידו הדוש"ת באהבה רבה:עמרם הק` בלוהם בק"ק הנ"ל:+ משנת העמרמי - הערות הגאון רבי מנשה הקטן שליט"א, והנה בהא דנסתפקו אי שייך במצוה דרבנן אין עושין מח"ח וגם אם עשה בדיעבד אי יצא ידי מצותו ולפענ"ד מגמ` פסחים ק"ב ע"ב אמר רב ששת אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מ"ט אמר ר"נ בר יצחק מפני שאין עושין מצות ח"ח והא תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ומשני אין לו שאני ע"כ. והנה שמעינן מינה תרתי חדא דהא דאין עושין מח"ח אינו אלא לכתחילה דהרי משני אין לו שאני כלומר דאז אפילו לכתחילה עושה מח"ח והשנית דבמצוה דרבנן נמי אמרינן דהא דבעינן כוס לבהמ"ז והבדלה ודאי דרבנן הוא דמדאורייתא יצא בהבדלה בתפלה כמבואר בגמ` ברכות כ"ט ול"ג וכן לבהמ"ז לא בעינן כוס מדאורייתא ואפ"ה חשבו בין מח"ח, ואף דלמסקנא דלבסוף מסיק אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא הוא בהמ"ז וקידוש תרי מילי נינהו מ"מ מהא סברא ראשונה לא חזר בו אלא דהקשה קושיא אחריתי כמבואר. והגם כי יש שיטות דקידוש על היין דאורייתא כמבואר בנזיר ג` בתוס` ובא"ז הל` ע"ש ע"ש מ"מ שיטה דחויה היא ולא קיי"ל כותייהו, ועיין תוס` שם ד"ה שאין ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר ז"ב על כוס ברכת המזון וכו` ע"ש וכן המנהג והתם הוי תרי מצות דרבנן ואפ"ה אין עושין ח"ח. עיין זכל"א ח"א אות עירוב במי שרוצה להניח ג` עירובין ביחד היינו ע"ח וע"ת ועירובי תחומין ובס` פקודת אלעזר א"ח סי` ח` ס"ה ואי יש בזה משום ח"ח ועיין א"ר סי` שצ"ה המניח עירוב תבשילין וע"ח כולל בברכה אחת ובשע"ת סי` תקכ"ז אות י"ג. ועיין ח"ס א"ח סי` ט"ו י"ז כ"ב וקמ"ג שכן פי` הגרע"א ז"ל והח"ס חלק עליו ועיין לקוטי הערות סי` י"ז בהג"ה שתמה ארבינו כאן ובחי` יישבנו דבריו. ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים - שו"ת שארית יהודה סי` ס"ח, ס"ט, כת"י שו"ת שיבת ציון בענין סעודת חנוכת הבית, בענין תרו"מ במשלוח מנות, בענין הכנה משבת לחול, תל תלפיות תרפ"ד אות מ"ג בענין אין עושין מצות חבילות, שו"ת באר דוד סי` ח`, שו"ת דברי סופרים סי` כ"ג, בית אברהם (שטיינער) לחנוכה, שו"ת פאר אהרן סי` י"ג, חידושי משנה פסחים עמ` שמ"ז, ימי שמונה סי` ד`, ליקוטי הערות כת"ס סי` קל"ט, שו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סי` פ"ו. + | |
|
Another site by e-Notations