: ספר משנה הלכות חלק ד סימן מה

הקודם הבא

אי מותר לנקות השלג בפני הבית ע"י עכו"ם בשבת

כבוד ידידי ורב חביבי הרה"ג המפו` חוב"ט נו"נ אי"א כש"ת מוהר"ש טוירק שליט"א רב בקינסברידזש ז` סענטער בראנקס נ"י יצו"א.

אחדש"ת, מכתבך קבלתי בדבר השאלה אי מותר לנקות השלג בפני הבית (סייד וואלק בלעז) על ידי עכו"ם ששכרוהו בקבלנות בשבת ויו"ט, ופלפלת בחכמה וראשית כוונתך לאיסור מדברי המג"א סי` רמ"ד סק"ח, שכתב בעירו נהגו היתר לשכור עכו"ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והעכו"ם עושים המלאכה בשבת ואע"ג דמלאכה דאורייתא הוא כדאמרינן היתה לו גבשושית ונטלה חייב משום בונה דמתקן הרחוב וצ"ל דגדול אחד הורה להם כך משום דבשל רבים ליכא חשדא כמ"ש ביו"ד סי` קמ"א ס"ד, אבל בשכיר יום פשיטא דאסור ובמקום שאין נוהגין היתר אין להקל ע"ש. וא"כ כ"ש בדידן שכל אחד שוכר פועל לעצמו וגם דרך לשכרו על שעות ודאי שאסור לשכרו לנקות ולבסוף צדדת בתר התירא כי הוא נחוץ מאד.

והנה אי מדמינן לה להא דמג"א הנ"ל לפענ"ד ליכא בזה צד היתר כיון דהוה מלאכה דאורייתא ולא מצינו להתיר מלאכה דאורייתא אפילו ע"י נכרי משום הפסד ממון שיוכל לצמוח מזה ע"י שאולי יענשוהו בעונש כסף מהממשלה וגם זה אינו ברור, אלא דלפענ"ד אין מדברי המג"א ראי` לדיננו דהמג"א כתב אהא דלוקחין זבל מהרחוב דהוה מלאכה דאורייתא כוונתו אהא דאמרו בגמ` שבת ע"ג ע"ב, אמר רב ששת היתה לו גבשושית בבית ונטלה חייב משום בונה, בשדה חייב משום חורש. ופי` דהנוטל גבשושית בשדה חייב משום חורש ובבית אם היתה גבשושית ונטלה חייב משום בונה, והנוטל מן הרחוב נמי חייב משום בונה כלומר שהרי מתקן הרחוב והוה בכלל בונה ועיין מחצה"ש שם, אלא דכל זה שייך בגבשושית וכן בזבל בתוך הרחוב שדומה לגבשושית אבל המפנה שלג לדעתי אינו דומה לגבשושית ולית ביה משום בונה כלל כיון דשלגים מפשרים מאליהם ועיין בב"ב דף כ` ע"א, אבל השלג והברד והגליד והכפור והמים כולן אין ממעטין בחלון ופרש"י הואיל ונימוקים מאליהם אין ממעטין ופשוט דמה"ט גופיה אין בו משום בונה ועיין גמ` נדה י"ז ופשוט דהמפנה שלג בשדה בשבת לית ביה משום חורש.

ועיין ש"ע א"ח סי` ש"כ ס"ט וס"י, מותר לשבר הקרח ובמג"א ומחצה"ש שם סקט"ו מדברי הר"ן שמותר להניח שלג וברד נגד החמה או מדורה להפשיר דהרי גם בעודן קרושין שם משקה עליהם עכ"ל. ומשנה מפורשת הוא בפ"ב דטהרות השלג אינו לא אוכל ולא משקה חשב עליהן לאוכלין בטלה דעתו חשב עליהם למשקים תורת משקה עליהם ע"ש. ולכן פשוט דאינו דומה לזבל בחצר כלל או ברחוב שהמג"א מיירי בו דיש עליו קצת דין מחובר ואשויי גומות משא"כ שלג כנלפענ"ד.

ומעתה נבוא לענינינו וראשונה עלינו לברר אם יש איסור דאורייתא בנקיון שלג בידיו או בגופו או לא, ולכאורה נראה דאין בו איסור דאורייתא כל שלא העבירו ד` אמות ברה"ר דלא הוה אלא כמעביר מים ברחוב ממקום למקום ואם העבירו ד` אמות הוה בכלל מעביר ד"א ברשות הרבים ואם לא הגביהו בידיו או שלא העבירו ד"א אף שהגביהו בידיו לא הוה אלא איסור דרבנן ואולי אף איסור דרבנן ליכא דהמעביר בפחות מד"א ברה"ר ליכא בזה איסור משום חצי שיעור שאסור מה"ת דלא אמרו חצי שיעור בתחומין ובד"א ברה"ר ועיין בספרי סמ"ה מצוה כ"ד ובתשובה אחרת הארכתי בזה. וא"כ עכ"פ יכול להעבירו פחות פחות מד"א וליכא איסור דאורייתא. שנית דאפילו במלאכה דאורייתא כגון זו נראה דהוה מלאכה שאצל"ג ולא מבעיא לדעת רש"י דניחא ליה שלא בא אלא אפילו לדעת התוס` כאן לא צריך לעיקר המלאכה ועיין כ"מ פ"א מה"ש ה"ז בשם הר` ר` אברהם החסיד בן הרמב"ם ז"ל והגם דמחלוקת הוא והרמב"ם פסק דמשאצל"ג אסור דאורייתא מ"מ דעת רוב הפוסקים דהוא דרבנן וכבר ביררתי זה בספרי משנה הלכות ח"ב סי` ע"ב ע"ד ע"ש.

ובמקום אחר פלפלתי בדין רה"ר בזמן הזה דכפי הנראה רוב אחרונים הסכימו דבנוא יארק ועיירות גדולות אחרות כנוא יארק יש להם דין רה"ר ומעתה לא מבעיא אי נימא דלית לן רה"ר אפילו בנ"י א"כ פשוט דאין כאן מלאכה דאורייתא אלא אפילו נימא כהאחרונים דאית לן רה"ר מ"מ הרי כבר כתבתי דאפשר בלי לעבור ד"א, ועוד אני מוסיף שהרי דרך נקוי השלג הוא שדוחה אותו על הקרקע ממקום למקום ואינו מגביהו וליכא כאן עקירה והנחה ואין כאן מעביר ד"א ועיין גמ` שבת צ"א ע"ב, הגונב כיס בשבת וכו` היה מגרר ויוצא, ובכתובות ל"א ע"א לימא הגבהה צורך הוצאה ובתוס` שם ובגמ` שבת דף פ` העביר חצי גרוגרות וכיון דלאו דרך הוצאה בכך לאו הוצאה הוא וא"כ אינו חייב על מעביר ד"א בר"ה באופן זה ועיין שו"ת אבני נזר א"ח סי` ע"ט. גם כי לצאת כל זה הי` יכול להתנות עם העכו"ם שלא ינקה השלג יותר מד` אמות ועכ"פ פחות פחות מד` אמות דאז ליכא חשש מעביר דאורייתא ואפילו אם יעשה העכו"ם מעצמו אז אדעתיה דנפשיה קעביד וליכא למיחש לזה כי לא נצטוינו למנוע העכו"ם ממלאכה ברה"ר מה שעושה לעצמו ולדעת עצמו.

אלא דיש לעיין שהרי העכו"ם מדחה אותו ע"י מרה בידו וזה מביא מחוץ לד` אמות אבל גם זה לאו תברא הוא חדא דהרי העכו"ם מביא לעצמו ולישראל אין נפ"מ שיעשנו במרה או בידים או ברגליו וא"כ הבאת המרה אינו בשביל ישראל אלא לעצמו הוא, ובשעת הנקוי כבר ביררנו שאינו צריך להעבירו ד"א ברה"ר שהרי יכול לגררה על הארץ מה שדרכו בכך ואפילו מגביה כיון שבינתיים מניחה על הארץ קודם שיעבור ד"א ע"פ רובא דרובא ועוד שהרי בידו גם להתנות שלא ינקה אלא עד ד"א ולא יותר והבן.

ומעתה אחר שביררנו בעזהי"ת דליכא כאן איסור דאורייתא נלפענ"ד פשוט דמותר לומר לעכו"ם לנקות השלג לפי מה דקיי"ל בש"ע או"ח סי` ש"ח בקוץ המונח בר"ה מותר לטלטלו פחות פחות מד` אמות ובכרמלית מותר לטלטלו להדיא משום דחיישינן שמא יזיקו בו רבים ובמקום היזיקא דרבים לא גזרו רבנן שבות, ומקור הדברים בגמ` שבת מ"ב ע"א ע"ש. ונחלקו הראשונים ז"ל בפי` האי שמעתתא, דעת מרן רבינו הבה"ג לפי מה שפי` בו הר"ן דאפילו איסורא דאורייתא התירו במקום שהיזק רבים מצוי ודייק ממה שכתב הבה"ג ז"ל דהא דמפלגינן בין גחלת של עץ לשל מתכת משום דבשל עץ כמה דלא כביא אית ביה סומקא וחזי ולא אתי לאתזוקי ביה אבל של מתכת אע"ג דאזיל סומקיה לא כביא ואתי לאתזוקי ביה משמע דס"ל ז"ל דבתרווייהו איכא איסורא דאורייתא ועל כרחין בשל מתכת היינו משום צירוף והא דצריך פחות פחות מד"א משום דכל כמה דאפשר לשנות משנינן, ועיין ש"ג שבת הנ"ל ובמאירי שם.

ומיהו דעת רוב ראשונים דדוקא שבות התירו אבל לא איסור דאורייתא ומעתה לא מבעיא לדעת רבינו הבה"ג ז"ל דס"ל דאפילו באיסור דאורייתא מתירין במקום היזק דרבים אפילו לישראל א"כ ודאי דהכא מותר לומר לעכו"ם ולאו דוקא לעכו"ם אלא אפילו לישראל בעצמו אם אין לו עכו"ם ואיכא היזק יש לצדד אלא אפילו לשיטות הפוסקים דרק שבות התירו מ"מ הכא כבר ביררנו דלא הוה אלא שבות וכיון דאין כאן אלא שבות אי נימא דדא הוה בכלל היזק לרבים הי` מותר להדיח השלג בפחות מד"א אפילו לישראל בדליכא עכו"ם משום היזק הרבים. וא"כ כ"ש לומר לעכו"ם דליכא בזה שום איסור.

אלא דמ"מ יש לעיין מה הוא הנקרא היזק לרבים דהמג"א א"ח הנ"ל הביא בשם הריב"ש דדוקא קוץ וגחלת של מתכות שאינו נראה לרבים ויתזיקו בה ולכן מותר אבל דבר שנראה לרבים לא התירו וכ"כ מפורש רבינו חננאל שבת מ"ב והמג"א ז"ל הקשה על הריב"ש ז"ל מהא דאמרינן בגמ` שפוד של עץ שרי לטלטלה שלא יזיקו בו וכמ"ש סי` תקי"ח ס"ג וכו` נראה דאפילו היזק הניכר לעיניים נמי מותר ומ"מ אבן גדולה כתב דאסור וכן העלה דלא התירו אלא בדבר שלא היה מונח שם מע"ש דלא ה"ל לסלוקי מאתמול דאל"כ יהא מותר לסלק אבנים בשבת ע"ש אבל בא"ר הקשה להמג"א דאישתמיטתיה ליה דברי הר"ן פרק כירה דלר"ש דקיי"ל כוותיה דמלאכה שאצל"ג אינו אלא דרבנן גם בשל עץ שאין הזיקו מצוי אית לן למישרי וג"כ לא הביא דברי ר"ח הנ"ל ע"ש.

ובס` תו"ש הקשה לשיטת הריב"ש מהא דר"פ המניח, וחו"מ סי` ת"ב דאין דרך בנ"א להתבונן בדרכים וכו` ונדחק ליישב ע"ש וכן הקשו עוד איזה אחרונים אמנם אישתמיטתיה מינייהו דהצדיקים ז"ל שו"ת תשב"ץ ח"א סי` קל"ז, שכתב בהא וז"ל: וראיתי תשובה אחת מגדול הדור וכתבו בה שלא אמרו אלא בגחלת של מתכת שאין בני אדם מכירין אם הוא גחלת אם לאו אבל בשאר דברים לא שהרי בני אדם עינים להם לראות ויזהרו וכו` ואין דעתי כן דהא אמרינן בפ` המניח את הכד (כ"ז ע"ב) שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים ומש"ה חייב בנזקין המניחם שם והכי פסק הרי"ף והרי זה ק"ו אם ממון אנו מוציאין מפני טענה זו דאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כ"ש שנדחה שבות של דבריהם מפני זו זה נראה לי בענינים אלו עכל"ק, ורמז עליו בדע"ת או"ח סי` ש"ח ע"ש. והעולה דדעת התשב"ץ ז"ל דקוץ לאו דוקא אלא ה"ה דברים הנראים לעינים כיון דהוה היזק מותר לסלקו.

ומעתה אי נימא דלהעביר השלג הוה בכלל היזק הרבים כדי שלא יפלו עליו לדעת המג"א ודעימיה דאפילו היזק הניכר וכדעת התשב"ץ דקוץ לאו דוקא לא מבעיא דמותר לעכו"ם אלא אפילו בעצמו הי` מותר בדליכא עכו"ם עכ"פ להעביר הנזק בתוך ד"א ולדעת המג"א דוקא כשנפל השלג בשבת ולדעת הא"ר אפילו נפל קודם השבת וכמובן אלא אפילו לדעת הריב"ש דאומר דוקא בגחלת של מתכות אבל קוץ לא, יש לומר דדוקא התם דליכא קוצים בכל מקום ויוכל להכיר מקום ההיזק ולהסב אותו ולילך בדרך אחר אבל העברת שלג כיון שנפל השלג בכל הרחוב וההיזק הוא בכל מקום שידרוך כף רגלו א"כ מה מועיל לזה הכרת ההיזק כיון שאין להם לרבים דרך אחר לילך כה"ג אפשר דמודה הריב"ש דאפילו ניכר ההיזק מ"מ מותר לסלקו ועכ"פ לסלק קצת לצדדין ברגליו שהוא בדרך שינוי להעביר הנזק מרבים נראה דהי` מותר בדליכא עכו"ם.

אלא דמ"מ צ"ע עד כמה זה מקרי היזק לרבים דדבר זה צריך גדר להגדירו ובשלמא לדעת הריב"ש הגדר בו כל דבר שא"א לראות צריך לבערו אבל דבר שצריך לראות צריכים בו האנשים לדקדק בדרך שלא יפלו ויתזקו בו. וראיתי בתשב"ץ הנ"ל שכתב שם דאפילו בנר שכבה דאם הוא במקום שאפשר שיזיקו בו רבים מותר לטלטלו אפילו בלא תנאי ולא גרע נר שהדליקו בו באותו שבת אחר שכבה מקוץ ברה"ר וכמו שלא העמידו דבריהם במקום היזק בקוץ ה"ה בנר אם הוא במקום שיזיקו בני הבית בו, ובפ` אין צדין (כ"ח ע"ב) אסיק רבינא דהוא בתרא דשפוד שצלו בו ביו"ט מותר לטלטלו אע"פ שאין בו בשר מידי דהוה אקוץ ברה"ר ע"ש וזה כקושיית המג"א על הריב"ש ז"ל ופלא שלא הרגיש המג"א ז"ל דהוא קושית התשב"ץ ז"ל.

והנראה מדעת התשב"ץ ז"ל דכל שיכול לבא מזה היזק לרבים בין רואה ובין לא רואה מקרי היזק ואין בו משום שבות, ומעתה בשלג נמי יש לדון דהוה בכלל היזק לרבים (ועיין מ"ב בביאור הלכה שם דלא התירו אלא באבן קטן שאינו נראה לעינים, ובערוך השלחן ג"כ כתב דאין למדין מקוץ לשאר דברים ופלא מתשב"ץ הנ"ל ודו"ק). ועיין שו"ת בשמים רא"ש סי` צ` ומכבין ברה"ר גחלת של כל הנזקין בדוכתא דשכיחי רבים כל שאין מלאכה דאורייתא. ובפרט שמטעם זה הוא חוק המדינה שכל אחד מחויב להסיר השלג מלפני ביתו שלא יתזקו רבים ואם התזקו חייב א"כ ודאי דיש בזה היזק לרבים וכ"ש בזמן שהשלג מתפשר קצת ואח"כ יקפה ונעשה גליד שבאמת סכנה לצאת והוה ודאי היזק לרבים לפי שיטת התשב"ץ והמג"א הנ"ל נראה דג"כ הוה בכלל היזק לרבים. ולדעת הריב"ש יש לדון בזה אי ס"ל כיון דהשלג נראה לעינים לכל אדם לא הוה היזק או דילמא לא דמי להיזק הנראה לרבים דלא התירו היינו מפני שאדם רואה ואינו פוסע עליו אלא מקיפו ואינו ניזק אבל בשלג שמלא כל הארץ ואין לו מקום להקיף א"כ אפילו נראה אבל עכ"פ הוה היזק דאין לו דרך אחרת להקיפו.

אמנם יש לומר גם כיון דדרכם של בני אדם ללכת בשלגים ולא מתזקי לרוב אף שפעמים מתזקי שהגליד המקום מ"מ כבר נתת דבריך לשיעורין וצריך לזה דקדוק גדול ולב רחב להגדיר עד היכן מקרי היזק כזה, ולכן נלפענ"ד להלכה דלומר לעכו"ם לדחות השלג מלפני הבית מפני היזק הרבים והגם שדינא דמלכותא הכי משום היזק הרבים משמע עכ"פ דהוה היזק מותר לומר לעכו"ם להעביר השלג מלפני הבית בשבת וכ"ש בקבלנות דשרי.

עוד יש לצרף שיטת הראבי` הביאו הב"י א"ח סי` ש"ז, דאמירה לגוי בדאורייתא נמי לא אסורה אלא בדבר שא"א למצוא תקנה ע"י ישראל לעשותו כגון להחם חמין אבל אם אפשר לעשותו ע"י ישראל כגון ברה"ר דיכול להביאו ע"י מחיצות בנ"א שריה אמירה לגוי וא"כ אפילו נימא משום מעביר ד"א ברה"ר ממש מ"מ כיון שאפשר ע"י מחיצות בנ"א שריה אמירה לגוי כה"ג ומה שהקשו הב"י וד"מ עליו כבר תי` הב"ח ז"ל ואף שהתמרמר עליו הט"ז בחנם התמרמר כי כדברי הב"ח מבואר להדיא בב"י סי` שס"ב ד"ה כתיב בשבולי הלקט בשם ס` התרומה ע"ש. העולה לדידן דלומר לעכו"ם לנקות השלג מותר לכ"ע ומ"מ אם אין לו עכו"ם לדחותו בעצמו אפילו ברגליו יש להתיישב הרבה בדבר דכי משום דאנו מדמים נעבד מעשה בשבת החמור וליקח מרה ולדחותו ודאי דאסור אלא אפילו ברגליו אף דלא ברור איסורא והמדחה ברגליו אין מזחיחין אותו כשאין דוחה חוץ לד"א מ"מ אין לעשות כן לכתחילה כיון דאית לן הריב"ש וגם לא ברור הזיקא כנלענ"ד.

ובזה הנני ידידו דוש"ת ובברכת התורה ללומדיה בלב ונפש,

מנשה הקטן