: ספר משנה הלכות חלק ד סימן ריג

הקודם הבא

אי מותר להיות (דזוראר בלע"ז) אחד מהשופטים במשפטי עכו"ם, ואי יש חלוק בין ד"מ לדיני נפשות, לעו"ד ממשלתי

ב"ה יום ג` לסדר ואברכם התשכ"ד ברוקלין נ"י יצו"א.

כבוד העו"ד היועץ המשפטי, מכ` סילווער נ"י.

שלום וברכה.

אחדשה"ט בדבר השאלה ששאל במי שהוזמן להיות (זוראר בלע"ז) (פי` לפי חוק המדינה בארה"ב בערכאותיהם כשיביאו בעלי דינים לדין ומשפט הן בדיני ממונות והן בדיני נפשות והעו"ד מבקשים מהשופט שאל ידון יחידי אזי הבית משפט מזמין אנשים מאזרחי המדינה פשוטי עם בעלי מלאכה או סוחרים שאינם יודעים בטוב דיני המשפט וחוקיה ובוררים הסכום אשר ישוו בה שני הצדדים למשל חמשה או ששה או תשעה או י"ב או כ"ד פחות או יותר והאנשים האלה יושבים על מידין בבית המשפט ושומעין הטענות של העו"ד והבעלי דינים ואחר גמר כל הטענות ודבר השופט אל האנשים האזרחים הנבחרים האלו ומסביר להם ומלמדם חוק המדינה למשל שאומר להם בדרך כך אם לפי חוות דעתם ראובן אשם באשמה זו שמאשימין אותו אז החוק המשפטי לחייבו בכך וכך ואם נראה בעיניהם שאינו אשם אז יפטר ע"פ חוק המשפט ואחר שדבר לפניהם השופט סוגרים את האנשים האלה בחדר מיוחד שאין שם איש והם נושאים ונותנים בטענות הבעלי דינים. ומחוק הזה ג"כ שישוו כולם לדעה אחת או לפטור או לאשמה ואם לא יוכלו להשוות אז בטל הדין וצריכים לברור אנשים אחרים ומתחילים הטענות מחדש. ולאחר שהשוו בדבר והסכימו כולם לדעה אחד הם נעשים דיינים ומוציאים הפסק שלהם להשופט שיענוש את האדם בכך וכך וכך והשופט מוציא את הפסק על פיהם חייב או פטור).

והנה אותם האזרחים זה דרך ברורתם בוחנין אותם שאם יודעים בלשון המדינה בכתיבה וקריאה וכיוצא בו עוד ענינים אם הם אנשים בדרך כלל מכובדים, ולא היו בבית האסורים וכדומה ואחר שנתברר להם שיש להם הקווליפיקאציעס לפי דעתם אז מזמינים אותם מבית משפט להיות דיין שבוע אחד בבית המשפט כלומר שבכל יום משבוע זו הם מוכרחים להופיע בבית המשפט וכל המשפטים שיביאו לבית משפט זה בשבוע זו על פיהם יחתוך, גם לפעמים בוחרים אנשים דוקא למשפט ידוע, ולפעמים יהיה המשפט בדיני ממונות ופעמים בדיני נפשות, ולפעמים הבעלי דינים עכו"ם הם גוי עם גוי או גוי נגד המדינה ופעמים הם עכו"ם עם ישראל או ישראל עם ישראל חבירו. עוד צריך לענינינו לדעת דלפעמים האזרחים האלו הם אנשים ולפעמים נשים או בתערובות מחצה על מחצה או פחות או יותר כפי הנראה להם, והשאלה אם הזמינו מבית המשפט אדם מישראל שומר התורה או אשה ישראלית שומרת התורה אי שפיר דמי להם להשתתף בזה או אסור ע"פ חוקי התורה ואז פשוט שהשופט ובית המשפט ישחררו אותם מזה כי מדינתינו הוא מלכות של חסד ה` ירום הודו ומבטחת לכל אמונה ושומריה שלא להכריחם לעבור על דתם בכל שהוא ח"ו.

ולפענ"ד אסור לישראל להשתתף במשפטים כאלו ולהיות דיין בזה דכך כתיב בתורתינו תורת משה אמת הנתנה לנו מפי הקב"ה בהר סיני בפ` משפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ותניא בגמ` גיטין דף (פ"ח ע"ב) היה ר"ט אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עו"כ, דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות ע"כ ועיין רש"י שם. וברש"י עה"ת ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאיהו בערכאות שלהם שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים מחלל את השם ומיקר שם האלילים להשביחם שנאמר, דברים ל"ב לא כצורינו צורם ואויבינו פלילים כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם ועיין ביאור הגר"א חו"מ סי` כ"ו בשם התנחומא. והרמב"ן ז"ל הוסיף שאפילו נתרצו שני בעלי דינים לילך לפני דייני עכו"ם אסור אפילו בדין שדינם כדיננו וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה הביאו הב"י.

והרמב"ם פכ"ו מה` סנהדרין ה"ז כתב כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאלו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עכו"ם וכו` ובטוש"ע חו"מ ס"א כתב אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם וכו` הג"ה ויש ביד ב"ד לנדותו ולהחרימו עד שיסלק יד עכו"ם מעל חבירו וכן מחרימין המחזיק ביד ההולך לפני עכו"ם והוא מדברי הריב"ש בתשובה סי` ק"ב ע"ש באשה שיש לה צדא"ק בסוף התשובה. הנה מפורש מן התורה ותלמוד וכל הפוסקים גודל האיסור לדון בערכאות שלהם ולהיות מחזיק ביד ההולך לדון בערכאות והמחזיק בו פשוט דהוא בכל אופן שהוא מחזיק אסור.

ומעתה פשוט דאסור לישראל להשתתף ולעשות דיין בדיניהם מפני כמה טעמים חדא שהרי ק"ו הוא ומה לילך לדון בפניהם אסור משום דנותנים עי"ז חשיבות להם כ"ש לילך ולדון כלומר להיות דיין מהם ולדון ע"פ דיניהם ודאי דאסור הוא, ועוד בו שניה דנראה ודאי דעכ"פ מחזיק הוא ביד ההולך לפניהם שעי"ז יראו שגם ישראל משתתפים בדיניהם ויבאו לדון לפניהם ואין לך מחזיק גדול מזה ולא מבעיא דהיכי דהבעלי דינים תרווייהו מישראל שהובאו לבית משפט בערכאותיהם ובאו בע"כ או אחד או תרווייהו שעובר הוא באיסור אלא אפילו באו ברצונם הטוב מ"מ עוברים כולם משום לפניהם ולא לפני עכו"ם ופשוט ג"כ שאם דן בדיניהם והוציא ממון מזה ונתן לזה באופן שבדייני ישראל לא היה מוציאין אלא בדיניהן שהמעות גזל ביד המקבלו וזה הדיין הרי גוזל ממון מזה ונותן לזה והרי בכלל גזלן לבד מהאיסור של לפניהם ולא לפני עכו"ם והמעות גזל ביד שני ואם קידש בו אשה באותו מעות אינה מקודשת דלא קיי"ל כר"ש דסתם גזילה יאוש בעלים כדאיתא ר"פ האיש מקדש (נ"ב ע"ב) ופשוט שאם חייבו ממון ע"פ דיניהם שלא היה מחויב בדיני ישראל שבידו לקחתו לדין ישראל על שחייבו ממון בערכאות שלא כדין ואם נטל ונתן ביד מחייב בכלל גזלן ואפילו אם לא נתן ונתן ביד מ"מ חייב כדין גורם היזק לחבירו וצ"ע כשהאחרים היו עכו"ם אם הוא משלם כולו או לפי חלקו ואין כאן מקומו להאריך בזה.

ואפילו היכא דבדיניהם שוה לדיני ישראל ולא הוציא ממון שלא כדין מ"מ רשע מקרי שהרי עכ"פ הוא מסייע ומחזיק ידי ההולכים בערכאות וגם שודאי שמתייקר בזה דיני עו"כ. אלא אפילו היכא דאחד ישראל ואחד עכו"ם שבאו לדון בערכאות נמי אסור והכי מפורש בילמדינו במדרש תנחומא ובשאילתות פ` משפטים ופ` שופטים וז"ל ומנין שישראל ועכו"ם שיש להם דין ועסק זה עם זה שאסור לומר לעכו"ם לך עמי לערכאות לפי שהוא עובר בלאו שנאמר מגיד דבריו ליעקב וגו` לא עשה כן לכל גוי ע"כ וכיון שכן גם כל הנ"ל שייך באופן הנ"ל ג"כ ומה שהולכים היום עם העכו"ם לערכאות כתבו הראשונים ז"ל דהוא רק כדי להציל מידם אם א"א באופן אחר עיין חוט המשולש הנ"ל וא"כ אם יהיו שני הבעלי דינים אחד עכו"ם ואחד ישראל באופן שאסור להביאו לדיניהם נמי עובר, ועיין או"ת חו"מ סי` כ"ו מה שערער על ק"ק מיץ ועוד קהילות שעוברים בהולכם לערכאות בנידן דת"כ וכתב שאין שומעין לו והמבטל שכר הרבה יטול ע"ש.

ויש לחקור היכא דהיו הבעלי דינים תרווייהו עכו"ם די"ל דאפה"כ אסור דאף דב"נ מצווה על הדינים מ"מ הם מצווין לעמוד להם דיינים משלהם וכמו שכתב הרמב"ם פ"ט מה` מלכים ה"י וז"ל וכיצד מצווין על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם וב"נ שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו וב"נ נהרג בע"א ובדיין אחד בלא התראה ועפ"י קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם ע"כ. נראה לכאורה מפורש דהן בעצמן חייבין להעמיד להם דיינין אבל אנן לדון להם בדיניהם אפשר דאכתי הוה שבח להם ואסור.

ובפ"ח מה"מ כתב הרמב"ם דכל ב"נ שלא קבל על עצמו מצוות ב"נ הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו משמע לכאורה שיש חיוב על הב"ד לכוף העכו"ם וכ"כ מהרש"א הובא במל"מ פ"י ממלכים, אבל במחנה חיים ח"ב יו"ד סי"ח נתקשה בו דמנ"ל שיש כח או חיוב לב"ד לכוף לב"נ, עוד חקר במל"מ פ"י הנ"ל אם חכמים עשו גדרים וסייגים לב"נ ובמ"ח הנ"ל ח"א סי` צ"א מתפלא עליו שב"ד של ישראל אין להם כח על בן נח ומביא להח"ס יו"ד סי` רצ"ה מה הוא כח ב"ד יפה ובמ"ח ח"ג סי` מ"ו חזר וחיזק דבריו מקושית בעל המקנה דאין חיוב על ב"ד של ישראל להענישו רק ב"ד שלו. ועיין בספר המקנה (סופר) ח"א דף כ"ז ובסופו בח"ג. בהשמטות. ולכאורה לפי זה הוא דבר במחלוקתם שנו אי ב"ד של ישראל מצווין על ב"נ לכוף אותן, והשתא אי נימא דיש חיוב א"כ הי` אפשר לומר דבמקום שהם שני גוים שבאו לדין מותר גם לישראל לדון להם בערכאותיהם בדיניהם שהרי הם מצווין על הדינים.

אבל י"ל דאם ב"ד של ישראל מחויבים לכופן דוקא בדיני ישראל השייכים לעכו"ם ולא בדיניהם שנעשו מכח מנהג המדינה וחוקיה דאף דלהם הוה דינא כמבואר בפוסקים לענין מקח וממכר וכדומה אבל לא לב"ד של ישראל שאסור לדון אפילו להם בדיניהם משום שלא להחשיב את דיניהם ויש לעיין בזה כי אין הפנאי מסכים כעת לברר, אמנם אפילו נימא דב"ד של ישראל כח ב"ד יפה עליהם ומה שהקשה המחנה חיים מנ"ל בענייתי אמרתי להביא ראי` גדולה ומוכרחת לפי דעת הפוסקים דהאבות יצאו מכלל ב"נ א"כ תקשה למ"ש הרמב"ם דאנשי שכם נתחייבו הריגה מפני ששכם גזל והם ראו ולא דנוהו אבל כיון דבני יעקב ב"ד של ישראל היו דיצאו מכלל ב"נ א"כ האיך הרגו את אנשי שכם הא אין כח ב"ד ישראל יפה עליהם אבל אי נימא דב"ד של ישראל נמי כופין אז אתי שפיר ואין לי ספר מחנה חיים לעיין בו וטעמו אלא ממה שהביאוהו האחרונים. עכ"פ נראה מכאן דב"ד של ישראל יכול לכופן.

ובהדי שותא נפל מילתא בלבאי ליישב דברי המדרש התמוהים בפרשת ויגש דכתיב ויגש אליו יהודה איתא במדרש בנימוסינו ואם אין לו ונמכר בגנבתו והאי יש לו והדברים תמוהים מה זה שספר יהודה ליוסף נימוסי ישראל אבל להנ"ל י"ל כיון דיהודה היה לו דין עם יוסף וחש אולי יעבור על לפניהם ולא לפני עכו"ם ולכן נגש אליו ויאמר כתיב בנימוסינו ואם אין לו ונמכר היינו שיש לן דיני ישראל ואם לא יחפוץ אז הוה כעכו"ם רשע ולהציל ממנו יכול לילך בערכאותיהם. ובחידושי הארכתי באופנים אחרים.

אלא דמ"מ אומר אני אפילו נימא דיש כח וחיוב על ב"ד של ישראל לדון לעכו"ם בעכו"ם ואפילו בדיניהם כיון שהם מצווין על המצות שלהם ודינין אחד מהם הרי רק כמסייע לו ישראל לקיים המצוה שלו ולדון ולא נימא דאיכא שבחא להם בזה מ"מ בדידן להיות מדיינין (זוראר בלע"ז) אסור עכ"פ שהרי כתב הרמב"ם ז"ל דב"נ לא תדון אשה ולא תעיד להם וא"כ אשה פסולה לדון ולהעיד לב"נ ג"כ והכא הרי הם מקבלין גם נשים לדון ועדות נשים ואדרבה הם עוברים בזה, ודיניהם אינו דין וכל דין שנפסק ע"י אשה בעכו"ם הוי עיוות הדין והמשתתף עם האשה לדון ודאי דעבר איסורא לפי שאז אינו דין כלל ועובר אלפ"ע ואף שבעכו"ם דנין ע"פ דיין אחד מ"מ אם לא דנו אלא כולם ביחד אין לומר דכיון דהיה שם גם איש נימא דדינו דין כיון דכולהו נכנסו לשם זה ואדרבה התנו ביניהם שבאם לא יסכימו כולם לא הוי דין וא"כ ע"כ דגם הסכמתה מכרעת וממילא לא הוי דין וא"כ פשוט דאסור להשתתף. ואף דלאו בכל פעם ישנם שם גם אנשים וגם עדות נשים או שופט אשה מ"מ כיון דאפשר שיבררו גם נשים וזה כבר אינו ברשותו אח"כ לחזור א"כ לכתחלה אסור ליכנס לבד כי אפשר שיעוותו הדין בקבלת עדות אשה או עדות שאינו ברורה אלא מוכרח ולא ראו העדים הנקרא (סירקאמסטענשיאל עווידענס בלע"ז) ולכן אסור ליכנס בזה. וכיון דנמצאו בערכאותיהם דינים שהם נגד התורה והמצות שנתחייבו בהם אסור להשתתף בהם כנלפענ"ד ברור ואפילו בין עכו"ם לעכו"ם לבד כי נראה באמת דיש בזה משום משבח לדיניהם אף כשאין הדין בשביל ישראל. וקצת יש לדייק מדברי רש"י שכתב שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים וכו` משמע דייקא דיני ישראל וצ"ע. ובמקום אחר נסתפקתי לפי מה דקיי"ל דב"נ קרובים נאמנים להם אם גם אשתו בכלל או דילמא אשתו כגופו ממש והוי בשר אחד והוי כעצמו ממש אבל באמת הכא אין נפ"מ כיון דפסולה להעיד ולדון כמובן. ודעת קצת פוסקים דב"נ נענש אפילו על הודאת עצמו ועיין ח"ס יו"ד סי` ע` ובמנ"ח האריך בזה.

ועד הנה דברתי אם המשפט הוא בדיני ועניני ממונות אבל אם המשפט שהוזמן עליו להיות דיין בו הוא לדון בדיני נפשות חמור יותר ואם הוא בבר ישראל כמעט שהוא ביהרג ואל יעבור חדא שהרי לדון דיני נפשות בעינן סנהדרין סמוכין איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה דוקא וב"ד של כ"ג ולא פחות מהם מה שבעונ"ה לא נמצא בינינו זה ערך זמן הגלות ואפילו מ` שנה קודם החורבן כבר הפסיקו לדון דיני נפשות וכל הדן דיני נפשות שלא ע"פ דין תורה הרי הוא סתם בכלל רוצח נפש ישראל ועיין גמ` מכות דף ה` ע"ב ביהודה בן טבאי שהרג עד זומם שנתזם יחידי להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרין הרגו אפה"כ נהרג ואנן קיי"ל הרגו אינו נהרג ואמר ליה שמעון בן שטח ששפך דם נקי והיה ר` יהודה בן טבאי משתטח כל ימיו על קברו של אותו העד לפייסו והיה קולו נשמע וקבל על עצמו שלא להורות כ"א בפני ר"ש בן שטח וק"ו בן בנו של ק"ו כה"ג. שנית שהרי בדיני עכו"ם אין להם שום רשות לדון דיני נפשות ישראל אפילו בזמן שישנם ב"ד סמוכין ומגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל.

אלא אפילו אי הוה דיני נפשות של עכו"ם נמי נראה דאסור להשתתף עמהם כי הם מכין ועונשין שלא מדין תורה ומקבלים עדות נשים וגם שופטים נשים מעמידים להם מה שמבואר ברמב"ם דאסור להם לעמוד ולקבל עדות נשים וגם הורגים על השערות וכיוצא בזה ולכן פשוט דאסור להשתתף בזה.

אמנם היכא שחושב שיוכל להציל את בן ישראל וכגון שיודע לאיזה משפט יקראו אותו ויודע שהוא בן ישראל ויוכל להצילו ע"י שהוא לא יסכים עם האחרים להורגו כה"ג נראה דמותר לו לילך ואדרבה גם מצוה הוא להציל נפש מישראל ובודאי צריך לעשות כל טצדקאות להציל נפש מישראל, ועיין ע"ז דף י"ח ע"ב לאיצטדינין מותר מפני שצווח ומציל אבל צריך אז שידע כשנכנס דבכל אופן לא יסכים ח"ו להורגו דאל"כ הרי גרם להרוג נפש מישראל ובכלל רוצח הוא כנלפענ"ד.

ואין להקשות דהא בגמ` גיטין פ"ח שם תני נמי לפניהם ולא לפני הדיוטות ואנן הדיוטות אנן כיון דהאידנא ליכא מומחין וכדאמר ליה אביי לרב יוסף דהא כבר תי` זה בגמ` שם דבהודאות והלואות ועשוי גט והדומה לכל זה אנן שליחותיהו דמומחין עבדינן לאפוקי דיני קנסות דהוא מידי דלא שכיח ואית ביה חסרון כיס לא עשעינן לעבור שליחותייהו, וכבר הקשו התוס` בקבלת גרים דכתיב ביה משפט ובעי ב"ד מדאורייתא והשתא ליכא מומחין האיך מקבלין אותם ותי` דבדא שליחותייהו עבדינן והתי` דחוק וכן כתב בחוט המשולש והרשב"א תי` דממשמעות הפסוק מצינן למעבד הכי דכתיב וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם משמע שבכל הדורות רשאין לקבל הגרים אע"כ שידוע שבכל הדורות ליכא ב"ד מומחין ומהאי טעמא נמי אמרינן בפ"ד ממחוסרי כפרה (ט` ע"א) דהרצאת דמים לא מעכבא. נתבאר עכ"פ דאע"ג דמלפניהם אימעוט נמי הדיוטות דכשרים הוא מטעם דשליחותייהו עבדינן אבל בדיני נפשות לא אמרינן הכי דהוא בכלל קנסות. ואין לומר דעכו"ם נמי שליחותייהו עבדי ועכ"פ בדיני ממונות ובזמן שדנין כדיננו דהא עכו"ם לאו בני שליחות נינהו ולאו שליחות דמומחין דידן עבדי ואינם מודים באמונתינו ולא מכווני לשליחות חכמים ולכן נשארו באיסור של לפניהם ולא לפני עכו"ם.

ואכתי פש לן לברר מילתא חדא מה שישאל השואל שהרי אנן קיי"ל כשמואל דדינא דמלכותא דינא ובפרט לענין דיני ממונות וא"כ הכי נמי לענין הערכאות נימא הכי, אמנם זה אינו דכבר כתבו הראשונים ז"ל דלא אמרו דינא דמלכותא דינא אלא במאי דאיכא הורמנא דמלכא ובדברים שהם מדיני המלכות כי כמו שיש לנו לישראל משפטי המלוכה כך בשאר העכו"ם דינים ידועים יש למלכות ועליהם אמרו כלומר אדינין אלו מה שנוגעים למלכות דדיניהם דין אבל דינים שדנים בערכאות אין אלו ממשפטי המלוכה אלא הערכאות דנים לעצמן כמו שימצאו בספרי הדיינים שאם אי אתה אומר כן בטלת ח"ו דיני ישראל כ"כ הרשב"א בתשובה הביאו הב"י בחו"מ סי` כ"ו בסופו, ועוד שהרי אין המלכות מקפדת שיהא השטר נידון בדיניהם דוקא עיין בתשב"ץ טור ג` סי` ו` וכ"כ בשם הרמב"ן ז"ל וממילא לית בזה ח"ו זילותא למלכות ואנן נצטוינו להתפלל בשלמה של מלכות ובפרט מלכות של חסד אבל המלכות בעצמה אינה מקפדת שדיני ישראל ושטרותיהם ודיניהם יגמרו דוקא בערכאותיהם וכן כל כיוצא בזה ואדרבה הם מתחשבים בפסק דין שיצא מב"ד ישראל ע"פ התורה וממילא אין כאן שום זילותא למלכות ח"ו, וגדולה מזו כתבו הפוסקים דאפילו אי יעמוד מלכות ויגזור להדיא שכל דיני המדינה ויושביה יחתכו דוקא ע"פ ערכאות שלהם אין על דייני ישראל לקיים זה דעל כזה לא אמרו אלא על דברים מחוקי המלוכה עיין ש"ע חו"מ ס` שס"ט בסופו ברמ"א בשם מהרי"ק שרש קפ"ח ובסמ"ע שם (ועיין חכ"ש שם) וברמ"א חו"מ סוף ס` ע"ד ובש"ך ס"ק כ"ח ומהר"מ אלשיך סי` ע"ט וקט"ו וקט"ז וקכ"ט ובתשו` בן לב ח"ג סי` ק"ו ובמבי"ט ח"ב ס` קע"א ורשד"ם סי` ע"ה וק"ג וש"ג פ` ג"פ ומהרי"ט ס` יוד וסי` ע"ד וש"ך יו"ד ס` קס"ו קס"ח והש"ך ז"ל ציין להני פוסקים ע"ש ובאחרונים ודו"ק. ועיין סה"ת שמ"ו חלק ח` אות ב` ושו"ת הריב"ש סי` תצ"ה, ואנן צריכין לתפוש בתורתינו הקדושה תורת משה אמת.

ואי שפיר דמי לישראל להעיד לפני ערכאות בדיניהם ימחול נא לעיין בטוש"ע חו"מ סי` כ"ח ס"ג פרטי דינים ואופנים ויש לי בזה אריכות דברים אלא שאין הפנאי מסכים יותר כעת.

ובזה הנני חותם למען התורה ברגשי כבודה והוקרה.

הרב מנשה הקטן

יו"ר וועד הלכה דאיגוד הרבנים