: ספר ׳ ׳©׳ ׳” ׳”׳ ׳›׳•׳× ׳—׳ ׳§ ׳“ סימן ב

הקודם הבא

הגוזל תפילין ומניחם אם יצא ידי חובתו

ב"ה.

כבוד ידי"נ נחמד ונעים דזיו ליה כבר בתיה תל תלפיות עיניו כיונים על אפיקי ים התלמוד שמו מפארים מרי דחיטי וכו` הרב הגאון מוה"ר אפרים פישל הערשקאוויטש שליט"א אבד"ק האליין וכעת דומ"צ בקהל קלויזענבורג בארה"ב.

אחדשת"ר באהבת אמת, הנני בקצירת האומר אמירה נעימה בהא חקירה אשר בדק לן מר אי הגוזל תפילין ומניחם הוה מצוה הבא בעבירה ואינו יוצא בהם. לכאורה נראה דהוה מהב"ע וראייתי מהא דירושלמי שבת פ` האורג הל` ג` חברייא בעי קמי ר` יוסי לא כן אר` יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח (פי` לפי שבעבירה באה וא"כ ה"ה בקריעה בשבת לא יהיה יוצא ידי חובתו לפי שבעבירה) א"ל תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח ע"ש.

וראיתי מלאכי אלוקים עולים ויורדים בפי` הא שמעתתא וזה רבות בשנים אשר הבאתי דברי הירושלמי אלו ומה שהקשה עליהם בחידושי הגרעק"א סוכה דף ל` מה שדימה בירושלמי הקורע בשבת דיצא ידי קריעה עיין ב"י יו"ד סי` שמ"ו להמוציא מצה מרה"י לרה"ר דמה זה דמיון דהא במצה בעידן המצוה כבר כלתה העבירה דהוצאה משא"כ בקורע בשבת על מתו בעידן המצוה היינו הקריעה, ישנה העבירה ואולי י"ל דראיית הירושלמי דהמוציא מצה בפיו מרה"י ובלעו ברה"ר בדרך הליכתו דבעידן קיום המצוה היינו בליעתו נגמר העבירה דבליעתו זה הנחתו עי` שבת ק"ב ע"א תוס` ד"ה והוציא ועיין פר"ח ה` פסח סי` תנ"ד ובביאור הלכה. ולא הוי הוצאה כלאחר יד כשבת צ"ב דהמוציא בפיו כלאחר יד מקרי, דהכא בדבר מאכל איירי שדרכן להוציא בפיו בשעת אכילה והוה כדרך הוצאתן כמ"ש כריתות י"ג אם היתה שבת והוציאו בפיו ועיין תוס` שבת הנ"ל ד"ה המוציא.

והנלפענ"ד לפמ"ש כק"ז מרן ר` עמרם בלום זצלה"ה בכתי"ק בישוב קושית התוס` פ` לולב הגזול דל"ל לכם למעוטי גזול ת"ל משום מהב"ע ותי` דהרמב"ן פסחים פכ"ש הקשה איך יוצא במצה של טבל הא הוה מצוה הבא בעבירה ותי` שאין בטבל דין מהב"ע מפני שבידו לתקן כמו דאמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת דאם עבר ותקן מתוקן. ודבריו צ"ב דמה ענין בידו לתקן אצל מהב"ע. ופי` דהא דאמרינן דאינו יוצא במהב"ע דילפינן גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא אף גזול דלית ליה תקנתא אין הפי` משום דעביד עבירה אינו יוצא ידי מצוה אלא הוא פסול הגוף כמו פסח דבהמה שא"י להקריבה שלא בעבירה פסולה להקרבה וכל חפץ שאינו יכול לעשות בו מצוה זו שלא בעבירה פסול למצוה זו ועיין כעין סברא זו בקצוה"ח סי` מ"ו אות י"ט ולפי"ז שפיר חידש הרמב"ן ז"ל דבטבל כיון דבידו לתקן א"כ אפשר לקיים מצות מצה בחפץ זה ושפיר יי"ח בו אף שעבר עבירה באכילתו בשעת קיום המצוה עכל"ק.

ובזה מיישב שם נמי שיטת הירושלמי וז"ל: דבמצה גזולה א"א לקיים בה המצוה בלי עבירה (ר"ל שהרי המצה אינו שלו אלא של גזל וכל גוף המצה הוא איסור שהוא של גזל) לכן המצה פסולה למצוה ואינו יוצא בה (דהפסול הוא בעצם המצה) אבל בבגד כיון שאפשר לקיים בו מצות קריעה בלי עבירה בחול הבגד כשר לקריעה וקיים בו המצוה אף שעבר עבירה וכן בהמוציא מצה מרה"י לרה"ר אפשר לקיים בה המצוה בלי הוצאה מרה"י לרה"ר לכן המצה כשרה למצוה אף שהוא עבר עבירה בהוצאה וזה פי` תמן גופה עבירה וא"א לקיים המצוה בחפץ זה בלי עבירה לכן פסול ברם הכא הוא עבר עבירה אבל יכול לקיים בחפץ זה המצוה בלי עבירה ולכן החפץ כשר למצוה עכל"ק. ועיין שעה"מ פ"ח מהל` לולב הלכה ה`, ושו"ת בן יהודה סי` י"ח, וכת"ס או"ח סי` ל"ה.

ולפי זה שפיר מיושבת קושית הגרעק"א שדימה הקורע בשבת להמוציא מצה מרה"י לרה"ר, כיון דמצוה הבא בעבירה פירושו שהחפץ נעשה איסור ואין נ"מ כלל אם בשעת קיום המצוה הוא עושה עבירה אלא עיקר הנ"מ אי אפשר לקיים המצוה בלי עבירה או לא ולכן ודאי בקורע אפשר לקיים בלי עבירה בחול, וכן במוציא מרה"י לרה"ר, אבל בגזל הרי הוא עבירה גופה ואין יוצאין בה ידי חובתו והבן.

ולדידן היוצא לנו מדברי מרן דבמקום שהעצם הגוף הוא עבירה מקרי מהב"ע וא"כ תפילין גזולים הכ"נ כיון דהגוף הוא עבירה וא"א לקיים המצוה כמו שהם בלי עבירה שהרי הם של גזל והוי דומיא דמצה גזולה דאינו יוצא בהם משום מהב"ע ועיין ח"ס ח"ו בסופו בחידושיו שם, ובמהר"ם שי"ק או"ח סי` רצ"ה, ונוב"י ת` או"ח סי` קל"ג ואילך.

והא דקיי"ל בש"ע או"ח סי` י"ד ס"ד דמותר ליטול טלית של חבירו שלא מדעתו ולברך עליה ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת וכתב הרמ"א ה"ה בתפילין (נ"י פ` הספינה) התם מיירי שאינו מתכוין ליטול ולגזלו אלא רוצה להתפלל בהם ולצאת ידי חובתו בזה אמרינן ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה כיון שלא מחסרו אלא דבר מיעוט וגם בהא כתב מהרש"ל דאסור ליקח אותו מביהכ"נ לביתו או איפכא דהוה גזל וגם בביהכ"נ דעת הב"ח דדוקא באקראי אבל בקביעות לא ור"י כתב הביאו ב"י או"ח הנ"ל וז"ל: ואותם שלוקחים ציצית וכו` ובלבד שיחזירנו מקופל כמו שהיה שאם לא החזירו מקופל ודאי לא ניחא ליה והו"ל שואל שלא מדעת והוה גזלן ועליו אמר הכתוב ובוצע ברך נאץ ה` עכ"ל, ע"ש. ועיין ד"מ שכתב ליישב תמיהת הנ"י אריטב"א שרצה לאסור תפילין לגמרי ולא דמי לטלית ע"ש. ועיין פמ"ג שם, דבכל גוונא ראוי ליזהר כשבעליו עמו שישאלנו.

וראיתי בתה"ד סי` ק` שכתב דמותר ליקח אתרוג של חבירו מיום שני ואילך שלא מדעתו דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממונו כל היכא דנראין הדברים דלא מחסר ממוניה דחבריה כל עיקר בהשתמשו בו אמרינן לא קפיד וניחא וכו`, ולשון דלא מחסר ממוניה דחבריה כל עיקר צ"ע דודאי מחסרו קצת ג"כ בטלית אלא שהחסרון הוא דבר מועט וצ"ל דכוונתו שאינו מחסרו דהוה החסרון דבר מועט מאד שאינו בכלל חסרון מקרי ועיין מרדכי וב"י או"ח הנ"ל.

וכל זה כתבתי להשתעשע בדברי תורה אבל לעיקר דינא נראה הדבר מפורש בש"ע או"ח סי` כ"ה סעיף י"ב מותר לברך על תפילין שאולין ולא על גזולין ועיין שו"ע הגרש"ז שם ובשו"ע א"ח סימן תרמ"ט כתב הטור וז"ל: כל הד` מינין פסולין בגזול בין לפני יאוש בין לאחר יאוש, והב"י הביא שם גמ` דסוכה דף כ"ט ע"ב ושקיל וטרי אי ביו"ט שני יוצא בגזול, וכתב וז"ל: וכתב הרא"ש והרב אלפסי שלא הביא אלא המשנה כצורתה ולא הביא פלוגתא דאמוראי דפליגי בגזול מכלל דס"ל כסתמא דתלמודא דקאמר קפסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש ביו"ט שני ופסול ליה משום מצוה הבא בעבירה ואע"ג דקרא גבי קרבן כתיב ה"ה לכל המצות כדמוכח בפ` הגוזל קמא דקאמר הרי שגזל סאה חטין וכו` אין זה מברך אלא מנאץ ולא כשמואל דסבר דלא אמרינן הכי אלא במצוה שהיא מדאורייתא ולא מסתבר טעמיה דכיון דמברך ומזכיר שם שמים מנאץ הוא במילי דרבנן כמו במילי דאורייתא וכ"פ בה"ג ורב פלטאי גאון גם הר"ן נראה דפסק כר"י וכן דעת הראב"ד והרמב"ן דהלכה כר"י דקיי"ל שמואל ור"י הלכה כר"י. וכן פסקו המחבר וש"ע. וא"כ הרי הדבר מפורש דהיכא שגזל דבר מצוה לא יצא בה וכמו שכתב במפורש הב"י ז"ל דלאו דוקא קרבן אלא ה"ה לכל המצות כדמוכח פ` הגוזל קמא וודאי דגם תפילין בכלל. אלא דהכא גדולה מהם דהתם עכ"פ שמואל פליג דלא הוה מצוה הב"ע ביו"ט שני משום דהוה דרבנן אבל בדאורייתא גם שמואל מודה דמצוה דאורייתא אינו יוצא בגזול ועיין ב"י שם והכא הרי תפילין מצוה דאורייתא הוא א"כ לכ"ע אינו יוצא בה ידי חובתו בתפילין גזולים וז"פ.

ומה דפשיטא לי לכת"ר דלאחר יאוש לכ"ע לא הוי מהב"ע או לאחר שקנאו ע"י שינוי לפענ"ד גם דא צריכא רבה דבגמ` גיטין נ"ה ע"א העיד ר` יוחנן בן גודגודא על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח ובגמ` אמר עולא דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ומה טעם אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהו כהנים עצבין ורב יהודה אומר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קני ומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות.

ובתוס` שם הקשו מעולא דהכא ודמרובה ב"ק ס"ז אדעולא דב"ב קי"ד דס"ל יאוש קונה ותי` ר"ת דבכל מקום יאוש קונה לעולא רק לענין קרבן שיהא כשר להקרבה קאמר הכא ובמרובה דלא קני משום דמצוה הבא בעבירה הוא ורבינו יצחק תי` דלעולם ס"ל לעולא יאוש לא קני אלא דיאוש ושינוי השם קני ובקרבן אף דהוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין ועכשיו הקדש מ"מ השינוי נעשה מחמת שהקדיש ולא הוה קנוי ליה קודם, פסליה רחמנא משום מהב"ע ולענין ברכה כתב דראוי להחמיר יותר ואפילו היכא דקנה קודם לכן בשינוי, חשוב מצוה הבא בעבירה אע"ג דכבר קנה אין להזכיר שם שמים עליו ע"ש ועיין עוד תוס` ב"ק ס"ז ובסוגיא שם וב"ב קי"ד. וכבר הבאתי דבריהם במקום אחר.

ורבינו הרמב"ם בפ"ב מה"ג ה"א נראה דפסק דיאוש לא קני עיין לח"מ שם ובהגמ"יי סק"ח וצ"ע ובטוש"ע חו"מ סי` שנ"ג ס"ב כתב נתיאשו הבעלים מהגניבה אינו קונה וצריך להחזירה ואם יש עם היאוש שינוי השם (אפילו) שחוזר לברייתו י"א שקונה וכ"כ עוד בסי` שס"א ס"א. ובא"ע סי` כ"ח כתב הרמ"א לחומרא וכתבו האחרונים הא דלא כתב כן הרמ"א בחו"מ ולא הזכיר כלל דכתב הטור והרא"ש כמו בא"ע משום דבקידושין אזלינן לחומרא ועיין רי"ו נתיב ל"א שכתב להדיא דביאוש לחוד קונה הגזלן מדרבנן ועיין מש"כ עוד בחלק אדם נתיב כ"א ח"א הביאו באמרי ברוך, ועיין קצוה"ח סי` שכ"א סק"א.

ואשא עיני ואביטה נפלאות לרבינו הרשב"א בשו"ת סי` תתקס"ח שהאריך הרבה בהא שמעתתא אי יאוש כדי קני אי לא קני ובתוך הדברים הביא דברי התוס` הנ"ל שכתבו דאין לברך אפילו בקני וחלק עליהם וז"ל: יש מי שפירש אף ע"פ שקנאה מ"מ אין ראוי לברך עליה ואינו מחוור בעיני דבלולב והדס הגזולין הרי מברך עליהם וסוכה גזולה נמי מברך עליה אלא מסתברא ה"ק אע"פ שהוא מברך עליה מ"מ מתוך גזל בא לידו וגזלן הוא מוטב לו שלא גזל ולא ברך הקב"ה שונא גזל בעולה ואפילו קנאו ביאוש ע"ש שהאריך הרבה ולא הבאתי רק מה שנוגע לדידן. [ובאמת כי דבר זה מחלוקת הט"ז והמג"א ועיין ביאור הגר"א או"ח סימן כ"ה הנ"ל אי יצא לאחר שקנאם ביאוש].

ומעתה היוצא לדידן נראה פשוט דיאוש כדי לא קני באתרוג וכן בתפילין דכהדדי נינהו כמ"ש לעיל אלא דהיכי דהוה יאוש ושינוי השם קודם המצוה (לאפוקי היכא דנעשה שינוי ע"י המצוה כדלעיל) אז תלוי בשיטת הפוסקים לענין ברכה אי שפיר יכול לברך ולצאת בהם, יצא חובת המצוה לכ"ע ולדעת קצת פוסקים מברך נמי ולדעת קצתם אינו מברך. ובא"ר הביא בשם אליהו זוטא או"ח סי` תרמ"ט וז"ל: כתב רוקח אם לוקח לולב א` גזול הולך וצוח לפני הקב"ה ואומר גזול אני ומ"ה אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגרו קטיגרו ע"כ. ועיין עוד ש"ע או"ח סי` י"א אם עשה ציצית מצמר גזול פסולים ובט"ז שם ובא"ר השיג אט"ז ע"ש באריכות.

ומעתה בתפילין נראה פשוט דלעולם לא יצא בהם בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש רק ביאוש עם שינוי השם וזה א"א בתפילין דתפילין שמייהו לעולם, וצ"ע אם פותחן וחוזר ותופרן בגידין שלו וצובען בצבע שלו אי זה מקרי שינוי מעשה.

אלו דברי ידידות מה שנראה לי כעת המברכו בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש.

מנשה הקטן