: ספר משנה הלכות חלק יב סימן שיח

הקודם הבא

טעם לטבילת עזרא, והדרכה לבוא בברית הנישואין

א` לסדר כולן שוין לטובה התשמ"ז בנ"י יצו"א

מע"כ ידי"נ הרה"ג וו"ח נו"נ חוב"ט מוה"ר וכו` שליט"א בביהמ"ד גבוה לעיקווד נ.ז.

אחדשכת"ר בידידות וכו`.

ובד"ת אשר שאל מה שנוהגין שם בישיבה הקדושה לאותם שנותנין הדרכה לחתן הנקרא (חתן שמועס) מראים לחתן שטעות הוא דטבילת עזרא היתה בשביל קדושה או סייג לתורה אלא היתה בשביל שתהא האשה יותר חביבה על בעלה כשהוא עמה ויהיו הבעלים מקושרים לנשותיהם, ומסתמכים על דברי האור שמח (פ"ד מהל` איסו"ב סוף ה"ח) שטעם לתקנות עזרא כולם הם בשביל קיום האומה ולחיי המשפחה שיהיו מקושרים לנשיהם ותהא אשתו חביבה עליו ע"כ. ומזה מסבירים לחתן שאתה רואה שאין תקנת עזרא לטבילה מטעם קדושה ופרישות כמו שחשבת תמיד אלא הוא כדי שתהא שהאשה יותר חביבה על בעלה כשהוא עמה ויהיו מקושרים לנשיהם ע"כ.

והנה בדברי האור שמח נדבר בסמוך, אמנם בעצם הדבר נראה דחסרון ידיעה יש כאן. ואפרש שיחתי, גרסינן בירושלמי ברכות (פ"ג ה"ד) א"ר יעקב בר בון כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו בני ישראל כתרנגולין הללו משמש מטתו ועולה ויורד ואוכל וכו` א"ר חייא בר וואה כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד תורה, שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי ובא ושונה כל צרכו, ומתוך שאתה אומר אסור הוא בא ושונה כל צרכו, תמן אמרו אפילו לשמוע דברי תורה אסור. א"ר יהודה בר טיטס ר"א בשם ר"א בתחילה והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה, תניא זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש הלכות והגדות ובעל קרי אסור בכולן, ר"א בר אחא בשם ר` שונה הלכות רגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה, אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות וכו` ע"ש. ופי` בפ"מ שם מתוך שאתה אומר אסור הוא ללמוד בלא טבילה והוא מתעצל לטבול מונע עצמו מתשמיש ובא ושונה כל צרכו בלי שום ביטול ע"כ.

עוד שם, בימי ריב"ל בקשו לעקור את הטבילה מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינו, א"ל ריב"ל דבר שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו, מהו גודר את ישראל מן העבירה, מעשה בשומר כרמים אחד שבא להזקק עם א"א עד שהן מתקינין להם מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה ע"ש. ובש"ס בבלי דילן (ברכות כ"ב ע"א) א"ר חנינא גדר גדול גדרו בה, דתניא מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה אמרה לו ריקא יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן מיד פירש ע"כ. ועיין עוד שם (כ"א ע"ב) תנן זב שראה קרי וכו` אמר רב נחמן עשאה ר"י כהלכות ד"א, דתניא והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה` אלקיך בחורב, מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף הכא באימה וביראה ברתת ובזיע. מכאן אמרו חכמים הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורין וכו`. ובתוס` (שבת פ"ו ע"א ד"ה מנין לפולטת) אע"פ שבאותה שעה עדיין לא נתנה תורה, מ"מ מסתמא הקפידה תורה על דבר שעתיד להיות טומאה אחר מתן תורה, ואע"ג דלא הקפידה על זבין ומצורעין ובועלי נדות וכו` בעלי קריין אסורים, פירוש דבעל קרי אינו באימה וביראה דמחמת קלות ראש הוא בא ע"כ.

הנה מבואר בש"ס בבלי וירושלמי דתיקון עזרא הי` משום גדר וסייג לתורה שלא יבואו לידי עבירה כמעשה דהאי שומר ובאחד שתבע אשה, וכדר` חייא בר וואה שאם אתה אומר שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ונמצא מבטל תורה וחכמים עשו סייג שלא לבטל תורה, וגם משום שהוא דרך קלות ראש ומה"ט לא גזרו בשאר טמאים זבין וזבות נדות ויולדות רק על בעלי קריין וכדעת התוס`, וגדולה מזו כתב רש"י (ברכות י"ח ע"ב ד"ה ונחת) וטבל לקריו כדי לעסוק בתורה, ובגהש"ס שם ציין עיין ב"ק פ"ב ע"ב תוס` ד"ה אתא וכוונתו דשם ביארו ז"ל דהי` טובל לחולין בטהרה ע"ש. ומיהו כבר הבאתי ראי` לדבר רבינו הגדול רש"י ז"ל דכל רז לא אניס ליה והכי מבואר בתדב"א (פ"ז) דכבר במצרים היו טובלין לקריין, וז"ל התדב"א, דם מפני מה בא עליהם, מפני שהיו רואים את ישראל טובלין מטומאתן ומתשמיש מטותיהן ובנות ישראל טובלות מן הנדה ומן תשמיש. ונתישבו דברי רבינו הגדול רש"י ז"ל, ולכן בני ישראל נהגו מאז ומעולם לטבול טבילה זו מחמת קדושה וטהרה.

ובזה נלפענ"ד לישב קושית התוס` (שבת פ"ו ע"א ד"ה ומנין) שהקשו דבאותה שעה עדיין לא נתנה תורה ומה פריך מנין, ותי` דהתורה הקפידה מה שעתיד להיות טומאה אחר מ"ת. ולפמ"ש כבר היו הם נזהרים גם קודם מ"ת בטבילה זו ושפיר אתי מה דפריך מנין לפ"מ שפירש"י והבן. ובזה נמי יש לישב קצת דברי התוס` (ב"ק פ"ב ע"ב ד"ה אתא איהו ותקין בא"ד) שכתבו, אבל תקנת עזרא לא כתיב בקרא, והא דדריש במי שמתו (ברכות כ"א) מדכתיב והודעת לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן ב"ק אסורין וכו` אסמכתא הוא דהא עזרא תיקן. והא דאמר שם (י"ח ע"ב) גבי בניהו בן יהוידע דתבר גזיזא דברדא ונחת וטבל לא לדברי תורה דאכתי עזרא לא הוה אלא לאכול חולין בטהרה ע"כ, והתוס` לשיטתייהו דקודם עזרא לא טבלו טבילה זו. אבל לפ"מ שהבאנו דטבילה זו כבר טבלו גם במצרים (כמבואר בתדב"א רבה) א"כ אתי שפיר דבניהו טבל לתורה וכפירש"י הנ"ל ואתי שפיר הכל בס"ד.

ובמ"ש יש לישב נמי קושיא אחרת דהרי בתוס` (שבת פ"ו ד"ה הקשו מנין לפולטת וכו`) ותי` מ"מ מסתמא הקפידה תורה על דבר שעתיד להיות טומאה אחר מ"ת. ותמיה, דהרי אפילו לאחר מ"ת פולטה לא הוי אלא מתקנת עזרא, א"כ מאי תירצו על דבר שעתידה תורה לטמא ואדרבה לשיטתם שפי` (ב"ק הנ"ל) דהאי קרא אסמכתא בעלמא הוא א"כ אין פשט לתי` הנ"ל, ובפרט מה שסיימו דאע"ג דלא הקפידה תורה על זבין ומצורעין ובועלי נדות היינו משום טעמא דתניא (פ` מי שמתו) כתיב והודעתם לבניך וכו` מכאן אמרו זבין ומצורעין וכו` ובעלי קריין אסורין וכו`. א"כ ס"ל דלאו אסמכתא בעלמא הוא דאל"כ מאי פרכי ומאי מתרצי ודו"ק כי לכאורה מכאן משמע דס"ל דהוא דרשא גמורה, ולפמ"ש אתי שפיר מאד דכבר נהגו בזה קודם מ"ת וכמ"ש בתדב"א.

איברא דפשוט דא"א לומר הטעם שנהגו לטבול מתקנת עזרא הוא כדי לחבבה על בעלה, דא"כ תקשה אמאי תלוי אותו בכלל בת"ת ובתפלה ותלו תניא בדלא תניא. ובפ"ד מהל` ק"ש (ה"ה) כתב הרמב"ם ועזרא ובית דינו תקנו שלא יקרא בדברי תורה בע"ק לבדו והוציאוהו מכלל שאר הטמאין עד שיטבול וכו`, ובפ"ד מהל` תפלה כתב וכבר ביארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בע"ק בלבד עד שיטבול, ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. והנה אי הכוונה כפי שכתב לאהבת וחביבות האשה, א"כ מ"ט תלאו אותה בתורה ותפלה, וגם תקנת עזרא ותקנת חכמים אחר עזרא תקנה שני` לתפלה מ"ש תורה ותפלה היל"ל סתם דתקנו טבילה לעולם לאחר תשמיש שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם ויהי` הנשים חביבים עליהם.

עוד יש לדייק לפי מחשבתכם אמאי אמרו דהתקנה היתה שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים, והרי תקנת חז"ל של חפיפה וסריקה לכל בני ישראל נשים ואנשים ת"ח ועמי הארץ ובכולם רצה בתקנתם, ומ"ש כאן בטבילת עזרא לא חשו בתקנת נשי עמי הארץ וכל העולם לחבבם על בעליהם רק שלא יהו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים והע"ה ימצאו, ונמצא אדרבה צריך לע"ה תקנה שהרי ת"ח ממילא עונת ת"ח רק פעם בשבוע וממילא יחבבה, אבל הע"ה שעונתו כל יום ימאס בה וצריך יותר תקנה זו מת"ח כיון שאין לה שייכות לקדושה וטהרה ותורה ועבודה. והגם שפשוט שהתקנה היתה לכל העולם, אבל הטעם שנתנו הוא בשביל ת"ח ולתורה ולתפלה דוקא.

עוד נראה להותיב תיובתא, דבגמ` (שם כ"א) בעל קרי מהרהר בלבו וכו` ולקמן (דף כ"ו ע"א) זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ור"י פוטר, פי` אע"פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו אפ"ה צריך טבילה לד"ת כתקנת עזרא משום קרי וכן נדה שפלטה ש"ז אם באה להתפלל י"ח הרי היא כבעל קרי כדאשכחן בסיני שלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות י"ט) לפי שש"ז מטמא בפליטתו כל שלשה ולאחר מכן כבר הסריח וכו`. והרמב"ם (פ"ד מהל` תפלה ה"ה) פסק כחכמים וז"ל, לפיכך היו אומרים בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לק"ש וכן לתפלה מפני הקרי אע"פ שהם טמאים, וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד וכו` ואי הטעם משום חיבוב א"כ כשהאשה ממילא טמאה מה לטבילה זו שהרי ממילא טמאה היא טומאת שבעה וטבילה לא מרחקת אותה יותר ולא מקרבה כלל. ועיין תוי"ט (ברכות פ"ג מ"ו) שפלט ש"ז שע"י שתטמא ולא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצויים וכו`, ומבואר שהתיקון הי` שלא יהיו נשמעות לבעליהן ולא מטעם של מחבבין שהיא היפך לזה.

אמנם פשוט דתקנת עזרא יש לה שייכות עם הבעל שלא יהי` מצוי אצל אשתו תמיד כתרגנגול ועי"ז יתבטלו מתורה ותפלה וכדעת הירושלמי הנ"ל ולא תהי` התורה בקדושה כמו שצריך שהרי טבלו גם לתורה וכמ"ש רש"י בברכות הנ"ל קודם תקנת עזרא. ומה שתיקן עזרא נראה לפי שיטה זו לומר דעזרא לא בא אלא להוסיף תקנה לכולם שיהיו כת"ח, ואולי ראה שנתרשלו בטבילה זו בזמנו כשעלו מבבל. ואפשר דבאמת הא גרם שנשאו נשים נכריות בבבל שקדושה מביאה לידי פרישות, אבל הם כיון שהזניחו טבילה זו בבבל נתגבר עליהם התאוה לנשים נכריות שהיו טמאות, והכל לפי שלא הנהיגו עצמם בקדושה. ולכן בא עזרא ותיקן טבילה זו לכל שעי"ז יתקדשו, וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שהוא גדר לערוה (וכמ"ש בש"ס מעשה דירושלמי וחד גברא דבבלי) ממילא אתה מוצא גדר קדושה, שנתקדשו עי"ז ולא הלכו אחר נשים נכריות, זה אשר תיקן עזרא. אבל עצם הטבילה ישנה הוא עוד קודם מ"ת וכתדב"א רבה הנ"ל.

ולא אחכד מעטי מה שהרהרתי פעם, שבאמת קשה היאך זה בזמן קצר כזה של שבעים שנה נתערבו ח"ו בנשים נכריות. האמנם לפ"מ שנראה דע"פ ההלכה נשים נכריות אין בהם איסור נדה מה"ת, ובגזירת נשג"ז נחלקו מתי היתה, ועיין ע"ז (ל"ו ע"ב) ושבת (י"ז ע"ב) פתן שמנן ויינן וכו` ובתוס` (ד"ה ועל בנותיהם משום דבר אחר), ועיין ר"ח ובנות כותים נדות מעריסתן וכו`, וא"כ היו סבורין כדי להקל מאיסור נדות דאורייתא בבת ישראל נשאו נשים נכריות ר"ל, ולפי שלא רצו לחכות על בנות ישראל עד שיטהרו ויטבלו וזה גרמה להם הקלות שנפלו בה, ולכן כשעלו מבבל תיקן עזרא לכולם שיטבלו ועי"ז יתקדשו ולא יקל בעיניהם טבילתן ודו"ק.

וראיתי למע"כ שציין בצדו להרמב"ם (פכ"א מהל` איסו"ב הי"א) שכתב וז"ל, אין דעת חכמים נוחה למי שהוא מרבה בתשמיש המטה ויהי` מצוי אצל אשתו כתרנגול ופגום הוא עד מאד ומעשה בורים הוא, אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח והוא שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו, ולא תקנו בראשונה לבעלי קריין שלא יקראו בתורה עד שיטבלו אלא כדי למעט בתשמיש המטה. ויפה כיון בזה שכתב מפורש הרמב"ם ז"ל דתיקון עזרא הי` למעט בתשמיש ולהיות מופרש ולא יהי` מצוי אצל אשתו כתרנגול והמעשה בעצמה פגום הוא מאד, ולא מטעם חביבות על אשתו אלא אדרבה.

ועיין בפ"ה מהל` דעות (הי"ט) וז"ל, ש"ז היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים, הוא שאמר שלמה אל תתן לנשים חילך וכו` אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב תשמיש, לפיכך צריך האדם להזהר בדבר זה אם רצה לחיות בטובה לא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו וכו`. ובפ"ה שם (ה"ד), אע"פ שאשתו של אדם מותרת לו תמיד ראוי לו לת"ח שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מליל שבת לליל שבת אם יש בו כח וכו`. והנה כתב מפורש דמה שאינו מצוי אצלה תמיד הוא משום קדושה ש"ראוי לו לת"ח שינהיג עצמו בקדושה", ומה זו הקדושה שלא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול וכו`. ומבואר מדברי הרמב"ם ז"ל דמה שתיקן עזרא שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים הוא מטעם להנהיג עצמו בקדושה, וא"כ תקנת עזרא מגדר קדושה יש בה ולא מגדר טומאה, וז"ש שהוא מקדש את הת"ח וזה פשוט וברור מאד ואין לזה שום שייכות עם לחבבה על בעלה אלא אדרבה לרחקה בריחוק שלא יבוא לידי ריבוי תשמיש וז"פ וברור מאד.

עוד יש להעיר אי הגזירה היתה לחבבה, א"כ למה גזרו בנשים לטבול הי` די באנשים, דבנשים כבר נתנה תורה וגזרה להם הזמן לחבבה כמבואר במס` נדה (ל"א ע"ב) תניא הי` ר"מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. ועיין רש"י קץ בה מאוסה עליו, אמרה תורה כל שעה שתראה תהא טמאה שבעה כדי שלא יהא רגיל בה ותתחבב עליו. עוד סתירה לדברי הבלים אלו שאם רצו בתקנה זו לחבבה על בעלה ולהוסיף על מה שאסרה תורה היל"ל בלשון חכמינו ז"ל שתקנו טבילה זו טבילת עזרא לחבבה על בעלה ולמה תלו אותה באיסור תורה ותפלה ועוד אם לחבבה על בעלה תקנו כמו שא"א לבטל תקנה של נדות שנתנה תורה לחבבה על בעלה כן נמי אין לבטל טבילה זו מטעם לחבבה ואטו כהיום לא צריכים לחבבה. אבל פשוט שתקנה זו היתה אדרבה להרחיק את הבעל ולקדש אותו בקדושה יתירה וכנ"ל.

והנה הרמב"ם ז"ל אע"פ שפסק כהני תלתא סבי כתב דמעולם לא ביטל טבילה זו וכ"כ כמה מחז"ל, ועיין ספר האשכול (ריש הל` ק"ש) באריכות דלתפלה לכו"ע לא בטלוה. ועיין רמב"ם (פ"ד מהל` תפלה ה"ו) מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בע"ק מתפלל עד שרוחץ את בשרו במים משום הכון לקראת אלקיך ישראל וכו`. וברא"ש (ברכות כ"ב ע"א סק"כ) אמר רב נחמן נהוג עלמא כתלתא סבי וכו` איכא מ"ד הא דאמר בטלוהו בין לתורה בין לתפלה ואיכא מ"ד ה"מ לד"ת אבל לתפלה בעי טבילה, ולא טבילה דוקא אלא רחיצה בט` קבין. וכתב רב האי גאון ז"ל כיון דבגמ` ליכא האי מילתא נקוט מנהגא דכל ישראל בידך שכל בעלי קריין אע"פ שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו ע"ש.

והגם שכתבו הטור ועוד דכעת לא נוהגין אפילו בט"ק מ"מ כתבו המחמיר תע"ב, עיין טור וש"ע (סי` פ"ה) שהביאו כל דיני טבילת עזרא, ועיין רמ"א (סוס"י תר"ו) שנהגו העולם לטהר עצמם מקרי בר"ה וביוה"כ, והארכתי בזה. ואי אין בזה משום קדושה וטהרה כלל, א"כ מ"ש יוה"כ משאר כל השנה, ואדרבה הרי ביוה"כ ליכא תשמיש כלל ובהא לית מאן דפליג דנהגו אפילו הני שלא נהגו בכל השנה לטבול טובלין בעיוה"כ לשם קדושה וטהרה מטומאת קרי. וא"כ פשוט דיש בטבילה זו משום טהרה וקדושה עכ"פ לתפלה, וכיון שכן הגם שבטלוהו לתורה אבל פשוט דהטובל קדוש יאמר לו ותע"ב וכמ"ש הרמ"א ועוד וכן נהגו כל צדיקי אמת. ועיין מג"א (סי` שכ"ו סק"ט) ובבאה"ט (שם סק"ה) דנהוג עלמא לטבול אפילו בשבת. ועיין מס` ברכות הנ"ל רב חמא טבל במעלי יומא דפסחא להוציא רבים, ועיין תוס` שם שני דעות בפי` ועכ"פ להוציא רבים צריכים טבילה להרבה שיטות ועיין רא"ש בח` למס` ברכות (דף כ"ב ע"א סי` כ"א) איכא מאן דאמר הא דאמר בטלוה לטבילותא בין לדברי תורה בין לתפלה וכו` וכתב רב האי גאון ז"ל כיון דבגמ` ליכא האי מילתא נקוט מנהגא דכל ישראל בידך שכל בעלי קריין אף על פי שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו ועיין מעדני יו"ט אות צ` שם ומבואר דאין זה שייכות כלל לחבב על בעלה. ובכהנים אין נושאים כפים כשטמאים לקרי וצריכין טבילה, ומה"ט כתבו כמה פוסקים הקילו בנ"כ בכל יום שלא יכלו לטבול במקומות הקרים ע"ש ודו"ק.

ויש תולין עצמן ברבינו הגר"א שאסר לטבול בשבת משום סחיטה, ואומר אני דאדרבה מדברי הגר"א ראי` לעצם הטבילה אלא שס"ל דבשבת אין לטבול משום מתקן גברא או משום סחיטה וכמו שגזרו אפילו הזאה במקום פסח, הכ"נ ס"ל כאן לענין סחיטה. אבל בעצם הטבילה יכולנא לפרש כשאר פוסקים, שהרי הגר"א (סי` שכ"ו סק"ט) כתב וז"ל, אדם וכו` עמ"א והעיקר כמ"ש ב"י בשם כל בו ות"ה שאוסרים וכ"כ מג"א בסי` קכ"ח ס"ק ע` ע"ש, עכ"ל. וכבר דייק בנמ"ק (א"ח סי` שכ"ו) אמ"ש הגר"א דבסי` קכ"ח כתב המג"א לאסור וזה אינו כפי שפי` המחה"ש דאע"פ שמותר לטבול בשבת מ"מ נהגו קצת למנוע משום סחיטה שלא יוכלו ליזהר וכו`. וסיים המג"א (שם) ונ"ל דאם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית, עכ"ל. הרי שכתב להלכה שיטבול ע"ש. עכ"פ על עצם הטבילה לא ערער הגר"א ז"ל אלא על איסור סחיטה.

ועיין ספר האשכול (ריש הל` ק"ש) וז"ל, והרואה קרי ביוה"כ בזמה"ז אי מחוייב בטבילה או ברחיצה בעלמא צ"ע, יש מי שאומר שא"צ וכו` ואנן לעניות דעתן חזי לן דצריך רחיצה כמו בחול וכו` וכ"ש בע"ק שאינו יכול להתפלל שצריך לרחוץ בט` קבין וכ"ש ביוה"כ שצריך טהרה יתירה, כך כתב הרב ר` יהודה ז"ל. ובסי` ג` שם, ונשאל עוד רבינו האי גאון ז"ל ודפרישתון שראיתם בדברינו בעל קרי שאין לו מים אל יתפלל ושאלתם מי שראה קרי בליל שבת או יו"ט היכא עביד, חייב לטהר בצונן אע"פ שהוא חולה ובא לידי סכנה או פטור מן התפלה או שיש לו תקנה להחם חמין בע"ש ויו"ט וכו` הכין חזינא אם חשש בשבת שמא יסתכן אם רוחץ בצוננים פטור הוא מן התפלה וכו` וזכורים אנו כמה שבתות שהיינו אצל מר רב אהרן גאון ז"ל שהיינו מתפללין והוא יושב מן התפלה עד הערב, ע"ש מה שפלפל בטבילת חמין. ומ"מ לעצם הדבר מבואר דמה שאסר טבילה בשבת אינו מורה שלא צריך טבילה. ושמעינן מיהא מכל הני דהאי טבילה הוא משום טהרה יתירה וכמ"ש לענין ר"ה ויוה"כ ולענין נשיאת כפים של כהנים ולענין ש"צ. כללו של דבר תקנת עזרא היתה לתוספת טהרה וקדושה בישראל ולא ח"ו להפך התורה מקור מים חיים.

ודברי האור שמח (פ"ד מהל` איסו"ב סוף ה"ח) צריכין ביאור. וצ"ל דס"ל דמלבד מהטעמים המבוארים יש עוד טעם בדבר לחבב וכמ"ש דכל תקנת חז"ל יש בהם טעמים וטעמים שונים והרבה טעמים, ואין מגלין כל הטעמים כמבואר במס` ע"ז (כ"ט ע"ב) אמר ר` יהודה שאל ר` ישמעאל את ר` יהושע כשהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו גבינות עו"כ, א"ל מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה וכו` השיאו לדבר אחר א"ל ישמעאל היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך. וע"ש (ל"ה ע"א וע"ב) ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו וכו`, וזה בחינת סוד ה` ליראיו ע"ש ודו"ק. ועיין עירובין (כ"א ע"ב) אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל ועל כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים. ונמצא דס"ל להאור שמח דחוץ מטעם זה יש עוד אלף וארבע טעמים לטבילת עזרא.

ובאמת כי דבריו תמוהין במ"ש דהמעיין יראה דלא חשבה הגמ` בהנך דעזרא מידי דהוי סייג אל התורה רק תקנות שהמה מועילים אל קיום האומה ולחיי המשפחה שיהיו מקושרין לנשיהם ולא יגרשו אותם וכו` ע"ש. והוא פלא, שהרי חשב שם תקנה ראשונה שקורין במנחה בשבת וקורין בשני וחמישי ומפרש קורין במנחה בשבת משום יושבי קרנות, ופרש"י יושבי חנויות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני וחמישי תיקון בגינייהו קריאה יתירה, ושיהיו קורין בשני וחמישי תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין, ושיהיו מכבסין בחמישי בשבת משום כבוד שבת. והנה פשוט דהוא תקנה שאין לה שייכות עם קישור לתיהם ונשיהם.

גם כי בעיקר התקנה, הנה כבר הבאתי לעיל דבירושלמי (ברכות פ"ג ה"ד) א"ר יעקב בר אבין כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו וכו` ולא משום לחבבה על בעלה ולא יזכר ולא יפקד בשום מקום בתקנה זו משום חיבוב על בעלה. איברא דמהא גופא שמעינן שהרי לר"מ (נדה ל"א) שעיקר טעם נדות לאשה הוא כדי לחבבה על בעלה, וא"כ מי יאמר כיון שאינו אלא לחבבה על בעלה אין בה משום קדושה וכל מה שנאמר בהל` נדה. א"כ אפי` נימא שטבילת עזרא נמי לחבבה על בעלה, אבל לא גרע מנדה שהוא לחבבה על בעלה ואין זה עיקר הטעם כמובן, וזה פשוט מאד.

האמנם דע כי תיקון עזרא שהי` שלא ילמדו תורה בלי טבילה או תורה ותפלה אין תקנתו והמצאתו שהמציא טבילה זו, שהרי הרואה קרי טמא הוא מה"ת ונפשו מתועבה וטבילה לבעל קרי בעצמה לא היה צריך עזרא לתקן כי מקרא מלא הוא (דברים כ"ג) כי יהי` בך איש אשר לא יהי` טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבוא אל תוך המחנה והי` לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה. ובספרי, אין לי אלא מקרה לילה, מקרה יום מנין, ת"ל אשר לא יהי` טהור מכל מקום, א"כ למה נאמר מקרה לילה, שדיבר הכתוב בהוה. והגם דל"ל האידנא טומאה וטהרה, מ"מ טומאה זו היוצאת מגופה גרע משאר טומאות, וכהן שלא ראה קרי אוכל בחלת חו"ל או שטבל לקריו לדעת קצת פוסקים, אבל בשאר טומאות לא איכפת לן. וכן לענין תפלות ביוה"כ, וז"ל השל"ה הקדוש (שער האותיות אות ק` קדושת הידים) עת לדבר עתה מכלל טהרת הקומ"ה סוד מקו"ה כי מקוה טהרה גדולה לקומ"ה ע"כ אותיות דדין כאותיות דדין.

מתבאר מהזוהר כי סגולת הטבילה היא להחזיר הנשמה למקומה, כי מי שהוא טמא אין לו נשמה, כי הנשמה מקורה בטהרה כאמור נשמה שנתתה בי טהורה נשמת אלקים רוח חיים ואין מקומה בטומאה כי אין אני והוא יכולין לדור, ובפרט הפוגם הברית נשמתו מסתלקת. הרי מבואר דסגולת הטבילה דוקא לפוגמי הברית שנשמתו מסתלקת וע"י טבילה חוזרת, וע"ז לא הוצרך עזרא לתקן, ואין אדם חולק על זה שהטבילה הוא תיקון גדול למי שנטמא בטומאה זו הן באונס או ברצון ח"ו, אלא אפילו לטבול אחר שקיים מצוה וכיון לשם מצוה מ"מ הרי נטמא בטומאה זו שהיא טומאה היוצאת מגופו שצריך לטהר מטומאה, וכיון דלא בעי הזאה שלישי ושביעי לזה מהני טבילה ויוצא מידי טומאה זו אפילו בזמה"ז וזה פשוט מאד. ולכן פשוט דכל מי שנטמא בטומאה זו בכל אופן שהוא, הן באונס הן ברצון הן בשוגג והן במזיד ואפילו לשם מצוה בעי טבילה לטהר עצמו ולקדש עצמו מטומאה זו. ועזרא תיקן דאפילו מי שאינו מקפיד על טהרתו מ"מ לא ילמוד תורה ולא יתפלל בלי טבילה זו, ונתן טעם כדי שלא יהיו בנ"י מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים, אבל פשוט דמעלת הטבילה של טומאה זו אינה נפקעת ולא נקבעת בתיקון עזרא, כי מעלתה לטהר גופו ולהחזיר נשמתו אליו.

וגדולה מזו כתבו דבע"ת נמי צריך טבילה, והיינו כל בע"ת אפילו לא באה לו טומאה זו. ובאמת מהאי טעמא נהגו חסידים ואנשי מעשה לטבול בכל יום ע"פ מה שאמרו ז"ל (שבת קנ"ג ע"א) שוב יום אחד לפני מיתתך, ופריך וכי אדם יודע באיזה יום ימות, ומשני כ"ש עשה תשובה היום שמא ימות למחר. א"כ בכל יום חייב אדם לשוב בתשובה, והשב בתשובה צריך טבילה במקוה. ובכתבי האר"י הקדוש מבואר דהטובל לשם תשובה צריך י"ד טבילות, עיין של"ה הנ"ל שהביא כן וז"ל, הרי בכל ע"ש ג` טבילות ומי שטובל לשם תשובה באיזה יום מהימים צריך י"ד טבילות, וטעמם מבוארים בכתבי הקודש להאר"י ז"ל מפוזרים במקומות. וע"ש מה שהאריך בכמה תיקונים לטבילות וסיים, וזהו סוד בזוהמ"א בגימ` טומא"ה, וטביל"ה עם הכולל בגימ` הו"א אד"ם, כלומר בטבילה הראשונה העביר זוהמתו עונו שהיתה מטמאת אותו ונעשה כנולד דמי, ואחר שיצא מטבילה יתלבש כדרכו ואז הוא טהור וקדוש מסיטרא דמסאבא דשריא עליה קודם, וכשזה קם זה נופל וכשהטבילה באה אז רוח מסאבא נופלת ובורחת ומסתתרא, וכן עולה טביל"ה עם הה` אותיות כמנין טומא"ה ודי ע"כ ע"ש.

עכ"פ פשוט דטבילה כשהוא לעצמה הוא מטהרת הטומאה והנשמה חוזרת טהורה ע"י הטבילה במקוה. ומה שאמרו שעזרא לא תיקן לענין טומאה וטהרה, הדין אמת דהא ודאי לא צריך לתקן שהוא מדאורייתא ומה"ת מאי יוסיף עזרא בתקנתו. אבל עזרא תיקן לאותן שלא הוזהרו בטבילה מחמת סיבות ואסר ללמוד תורה ותפלה כל זמן שלא טבלו מטומאה זו משום טעמו שלא יהיו מצויין כתרנגולין, אבל יהי` הטעם מאיזה שיהי` קדושת הטבילה מאותו טומאה לא יוסיף ולא יגרע בתקנתו שהטבילה על זה מה"ת לשטוף ממנו טומאת הגוף ורוח דמסאבא ולהחזיר לו נשמתו הטהורה, וכ"ש לפוגמי הברית ר"ל, ולא נחלק על זה אדם מעולם רק מי שלא ידע מאי קאמר.

ואחד מרבני הכולל דישיבתינו הקדושה העיר מש"כ בספר מאור ושמש (ריש פ` אמור) וז"ל, ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו אי אפשר בשום אופן להגיע לגופי התורה ומצות, ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור יוכל לבוא חלילה לידי אפיקורסות. ובזמנים הקודמים שהי` דבר ה` יקר בימים ההם ולא היו יודעים מיראת הרוממות כלל, זאת הי` מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו, והכת ש"ץ ימ"ש שהיו אז בימים ההם, ומזה נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף. הי` העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים הריב"ש טוב ואדמו"ר הרב רבינו אלימלך נבג"מ והם פתחו שער לה` צדיקים יבואו בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו, שחכמי הגמרא לא בטלוהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה. אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי תורה ומצות צריכים להיות נזהרים מאד בטבילה זו ע"ש.

ועיין במצפה איתן (ברכות כ"ב) שכתב דנהי דבטלוהו חז"ל לחיוב טבילה, אבל ודאי כשטובל נטהר מטומאתו ומקיים המצוה שטובל ולומד תורה בטהרה ע"ש. ולפענ"ד די בזה למי שרוצה לראות האמת גודל הענין של טבילת עזרא וקדושתה בין מש"ס ופוסקים ובין מהמחברים, ומי שאינו רוצה לראות מוטב שיהיו שוגגים, ואין להרבות בזה דיבורים והשומע ישמע והחדל יחדול.