| |
: ספר פני משנה 1|
| פני משנהחילופי אגרותפני מנחםמשנה הלכותב"הספרפני משנהחילופי אגרות תורהבין כ"ק אדמו"ר ר' פנחס מנחם מגור זצוק"ל בעל ה"פני מנחם"ומחותנו יבדלחט"אהגאון ר' מנשה הקטן גאב"ד אונגוואר שליט"א בעל ה"משנה הלכות"נערך והובא לדפוס ע"י ר' צבי האגער נ"יבהוצאת מכון משנה הלכות גדולותברוקלין יצ"ואדר ב' תשס"ה לפ"ק ©כל הזכויות שמורותPublished and copyrighted 2005אפשר להשיג הספר:ארץ ישראלרח' אחינועם 10ירושלים9565 - 581 (02)ארה"ב5316 16th AveBrooklyn N.Y 11204718 - 633 7988תוכן העניניםדברים אחדיםבפתח הספראגרות תורהאגרת א' ביאור במדרש מוציא אסירים בכושרות / מי שסח בין תפלה לתפלה האם יצא חבירו כששמע ברכתו / סח בין תפלה לתפלה ומברך להניח על של ראש אם מוציא את מי שמניח על היד / הקורא קריאת שמע של ערבית אחר עלוה"ש האם יכול להוציא חבירו את קריאת שמע של שחרית / שנים המסופקים אי ברכו ברהמ"ז או לא אי אחד מוציא את חבירואגרת ב'תשובה בהנ"ל בנידון מי שבירך על התפילין ושח / מי שמברך ברכת להניח תפילין על של ראש אם מוציא מי שמניח תפילין של יד / בן עיר הקורא את המגילה לאחר פלג המנחה בי"ד אי יכול להוציא בן כרךאגרת ג'בחקירת הגרע"א בשנים מסופקים אם ברכו ברהמ"ז אי אחד מוציא חבירו / כל חיובי התורה הם ע"פ רובאגרת ד'הא דלא ילפינן דאזלינן בתר רוב מעריות / תמיהה בדברי הבית שעריםאגרת ה'תי' לקו' על הבית שערים / לאו דאשה ובתה לא חל אלא ע"י קידושין / במחלוקת הבעה"מ ומלחמות רוב נשים בתולות נשאות היכא דאיכא רוב וחזקהאגרת ו'עוד בקושית הבית שעריםסימן ז'תירוץ לדברי החת"ס והבית שעריםאגרת ח'בענין ביעור חמץ ע"י גוי / הקדיש חמץ לפני הפסח ונשאל עליו אחר הפסח אי נאסר משום חמץ שעעה"פ / בענין משחק קלפיםאגרת ט'תשובה בענין המוצא חמץ ביו"ט שני למ"ד דמוציאו ע"י גוי הא אין שליחות לעכו"ם ולא קיים מצות תשביתו / להרמב"ם דמילה כשרה בגוי אמאי דחי' שבת / חמץ לאחר שנשרף אי מקרי נעשה מצותואגרת י'הקדיש חמצו או אסרו בהנאה קודם פסח ולאחר הפסח שאל עליו אי עבר למפרע בבל יראה וב"י / הקדיש קמח לעני ושכח למכרו קודם הפסח / קו' בדברי הגר"ח הלוי דמחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים / ביאור דברי תוס' דלא אמרו הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ אלא בבעליםאגרת י"אבענין המקדש חייבי לאוין אמאי לוקה הא הו"ל התראת ספקאגרת י"במשקפיים שנהיים כהים נגד אור השמש אי יש בזה משום חשש צביעה בשבתאגרת י"גתשובה בנדון משקפיים הנ"ל / מהו להעמיד זכוכית נגד השמש להוציא אש בשבתאגרת י"דבענין התרת הוראה / הקונה שביתה בראיית אילן כשאפשר לו להגיע שמה ברכבאגרת ט"ואודות כשרות יין שרף של עכו"ם העשוי בקנקנים של ייןאגרת ט"זיי"ש ויסקי בלע"ז ששמים אותו בחביות של סתם יינם אי מותר לשתותו / מספר התעניות לשותה יי"נ בשוגג / תשובה לעובר אאיסור דרבנן בשוגג / לקנות דבר מן העכו"ם אי יש בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה / אם יש עו"כ אחד שאינו מערב יין מציל על כל היין שבעיראגרת י"זהמשך בהנ"ל / טעם שסופג היי"ש מהחביותאגרת י"חבענין סוכה ישנה שצריך לחדש בה דבר / יישוב שיטת בה"גאגרת י"טחיוב מיתה לגוי שמל עצמואגרת כ'בשיעור צירוף זמן לשתיה בכדי שתיית רביעיתאגרת כ"אהעולה לגדולה אי נשתנה גופואגרת כ"בביאור בגמ' סנהדרין אני ראיתי בן סורר וישבתי על קברואגרת כ"גשאלה בענין זריקת "עפידורל" ליולדת בשבתאגרת כ"דתשובה בדבר זריקת "עפידורל" בשבת / בענין שומר פתאים ד'אגרת כ"הבירור בדין השכיר בית לאוהבו ונעשה שונאו ורוצה להוציאו ולא התנה בתנאי כפול / ישוב דעת הרמ"א חו"מ סי' שי"ב ס"טאגרת כ"ותשובה בדבר שכר בית לאוהבו ונעשה שונאו אי יכול להוציאואגרת כ"זעוד בענין הנ"ל / גילוי דעת בלא תנאי אי מהניאגרת כ"חעוד בענין הנ"ל / ביאור דברי נמוק"י ורמ"אסימן כ"טקו' שמונים שאלות בהלכות כתיבת ספר תורהסימן ל'הערות על קונטרס הנ"לאגרת ל"אפלפול אל כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל אחרי ביקורם אצלואגרות ברכהאגרות ל"ב - ל"זכמה מכתבים בעניני הנישואין שכתב כ"ק האדמו"ר מגור זצ"ל אל יבדלחט"א מחו' גאב"ד אונגוואר שליט"א אחרי התקשרות צאצאיהםאגרות ל"ח - מ"המכתבי תודה וברכהאגרות מ"ו- מ"חהזמנות לחתונהסימן מ"טדרוש לנישואין מאת כ"ק אדמו"ר מגור זצ"לפניניםמאת כ"ק אדמו"ר מגור זצ"להערות המו"ללהוציא אחרים יד"ח קר"ש ובמצוות קר"ש / גוי המקיים מצוות ומילה לגוי / נוסח ברכת מעין שלש בקדושה ובטהרההערת הרב מיכאל אריה ראנד שליט"א נכד הפני מנחםביעור חמץ על ידי אכילת גויהערות הרב אברהם מרדכי אלטר שליט"א נכד המחבריםשאלה בחמץ של הקדש וחשש הפקעת פקדון חמץ של גוי / תרי ר' יונתן הוו דברים אחדיםהכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל (זהר ג' קל"ד). הנה לפנינו חידושים בפלפולי דאורייתא ובדברי אגדה מאת מחותני הגה"ק רבן של ישראל ר' פנחס מנחם בעל "פני מנחם" מגור זצוק"ל וממני הקטן אבדלחט"א, ועלינו לשבח לראות בדפוס קצת מחידושי תורתו של אותו צדיק שהיה גאון אדיר בקי בכל מקצועות התורה, כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, לחדש חידושים ולמסור שיעורים ולבא בכתובים.כבר כמה פעמים שרציתי להדפיס תכריך כתבים אלו ולא איסתייעא מילתא, וגם כ"ק מחותני האדמו"ר מגור זצוק"ל רצה מאוד להדפיס חידושיו כפי שאמר לי כמ"פ, אך לא היה פונה אל עסקיו והקדים עניני הציבור לפני פניו, וגם עד היום עדיין לא זכינו לחידושיו בפלפול והלכה. וכעת בא חתני כבני, שלשלת היוחסין הרה"ג מוה"ר צבי האגער שליט"א ראש הכולל אונגוואר פה בארא פארק, ואסף וליקט ושיכל את ידיו בחכמה ובתבונה בכל מלאכה, להוציא לאור תעלומות חכמה, לשמחת נפש כל חי.המכתבים נכתבו הן בתקופת כהונתו כראש ישיבת שפת אמת והן בהיותו נשיא אלקים בתוכנו משמש באדמורו"ת, והרבה התכתבנו בדברי תורה, ובעניני הכלל והפרט כשעזר לנו בהקמת קרית אונגוואר בירושלים עיה"ק.לדאבון כל בית ישראל שקעה שמשו שלא בעונתה ולא זכינו ליהנות מאורו יותר, ובכן ישמח האב עם בנו בג"ע, ה"ה חתני הגאון המפורסם מוה"ר יהודה אריה זצ"ל שנלב"ע בימי עלומיו, זי"ע, ויהיו למליצי יושר לזרעו אחריו נכדי האהוב הרב אברהם מרדכי שליט"א עם ב"ב שי', לכל המשפחה לכל עדת חסידי גור ולכלל ישראל.מפאת חולשתי ל"ע לא יכולתי לכתוב הקדמה ראויה כרצוני, ואפרוש את כפי אליך אבינו שבשמים, תן לי ולכל יוצ"ח ולכל הנלוים אלי בריות גופא ונהורא מעליא, אריכת ימים ושנות חיים, עדי יבא ינון ולו יקהת עמים בעיה"ק ירושלים.אלו דברי עבד לעבדי ה' באמת ואמונה בלו"נ,מנשה הקטן בפתח הספרמוצש"ק פר' ויקהל תשס"הבסייעתא דשמיא הנני מוציא לאור חילופי אגרות של אדמו"ח בעל המשנה הלכות שליט"א עם בעל הפני מנחם מגור זצ"ל. כינסתי את אותן המכתבים שיש בהם ענין להדפיס, ואקוה שיהיה הדבר לנחת רוח. במקומות מועטים נעשו תיקוני לשונות קלים, ובכמה מקומות הוספתי מראי מקומות וכדו' בסוגריים מרובעות. על הספר עבר גם נכד הפני מנחם מגור זצ"ל הרב מיכאל אריה ראנד שליט"א, ושלח כמה קטעים מכת"י הפני מנחם ממה שרשם לעצמו אחר שילוח האגרות וכדו', לתועלת השלמת הספר.האברבנאל בפר' מלאכת המשכן בויקהל מבאר דברי הפסוק "וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו", הנה תלה הענין הזה בחכם לב לפי שהם לא היו יודעים במלאכות האלה מפאת ההרגל, כי לא נסו לעשותם במצרים אבל האיש שלבו נוקפו ונפשו אומרת אליו שיוכל לעשותה יבוא ויתנדב לעשות אותה ע"כ. ובנוגע לספרנו, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ג'), שעלה בידי להדפיס חידושים אלו כעת, להגדיל תורה ולהאדירה.הספר יוצא לאור לכבוד יא"צ התשיעי של הפני מנחם מגור זצ"ל בט"ז אדר, (אשר הוא גם יום היא"צ של זקיני הה"צ ר' צבי בהה"צ ר' ישכר בעריש מויזניץ שטראזניץ זצ"ל), יום שמחת פורים המשולש בירושלים עיה"ק בהאי שתא, ויה"ר שזכות הצדיקים יגן עלינו להוושע בדבר ישועה ורחמים ולשמוח לפני ה' כל הימים.כעתירת המו"ל אגרות תורה אגרת א'ביאור במדרש מוציא אסירים בכושרותמי שסח בין תפלה לתפלה האם יצא חבירו כששמע ברכתוסח בין תפלה לתפלה ומברך להניח על של ראש אם מוציא את מי שמניח על הידהקורא קריאת שמע של ערבית אחר עלוה"ש האם יכול להוציא חבירו את קריאת שמע של שחריתשנים המסופקים אי ברכו ברהמ"ז או לא אי אחד מוציא את חבירוב"ה, ירושלים עיה"ק א' יתרו ב"נכבדות המדובר" לפ"ק [תשל"ט]למעלת כבוד מחותני הנכבד מאד הגאון המפורסם מופלא ומופלג בתו"י מרביץ תורה לעדרים ושמעתתיה מבדרין בעלמא הרב ר' מנשה קליין ראש ישיבת "בית שערים" ורב דק"ק "קהלת אונגוואר".אחד"ש מעכת"ר בכבוד הראוי ובידידות נאמנה.אחרי גמר השידוך של בנינו היקרים שי', נסעתי בה"י למקומות הקדושים, ולכ"ק מרן אחי אדמו"ר שליט"א, ואבקש מאת השי"ת השומע תפילת כל פה וגם תפילת שפל כמוני, אם לא בזכותי אלא בזכות אבוה"ק זצ"ל זי"ע, שהשידוך יהי' בה"י קשר של קיימא, והזיווג יעלה יפה בה"י, ונזכה בחסדי השי"ת לראות נחת יהודית מבנינו שי' לאוי"ט, ואני מפרש מארז"ל (במד"ר פ' ויצא ס"ח ד', ופ' צו ר"פ ח' ותנחומא פ' תשא פס' ה') על הזווגים מוציא אסירים בכושרות, מאן דבעי אמר שירה, ומאן דלא בעי בכי. בעי, י"ל ל' בקשה ותפילה, כמ"ש רש"י ז"ל בב"ק ג' ע"ב, וישעי' כ"א י"ב על הפסוק אם תבעיון בעיו:ואגב אתחיל לכתוב כמה מהערותי על ספרו הנחמד "משנה הלכות" - (וכמ"ש רש"י וכן אי' במכילתא בפ' בשלח א"ת משנה אלא משונה בטעמו, לשבח):בחלק ו' סי' ל"ד, שהשיב מעכת"ר בענין מי שסח בין תפלה לתפילה, והוציא בברכתו את מי שלא סח, אם יצא בברכת להניח דא"צ לחזור השומע. ונ"ל להביא ראי' מהגמרא פסחים ק"א ע"א דהנה קי"ל כשמואל, דאין קדוש אלא במקום סעודה ומק' בגמ' א"כ למה מקדשין בביהכ"נ, ומת' לאפוקי אורחין ידי חובתן, וכן מבואר באו"ח סי' רע"ג סעיף ד' וסי' רס"ט, הרי שגם אם המקדש המברך לא יצא ידי חובתו יכול להוציא את מי שיצא ידי חובתו:אמנם מה שהיה קצת ספק לי, אם הסח בין תפילה לתפילה לפוסקים דס"ל דצריך לברך על של ראש גם להניח, אם יוכל להוציא את מי שמניח על של יד, כיון דזה המברך אינו מתכוין אלא על ש"ר, וזה שיוצא בברכתו צ"ל על של יד, וכת"ר בספרו משנה הלכות ח"ו סי' י"ט, דן בכעין ענין זה על מי שקורא של ערבית אם יכול להוציא בשל שחרית, והביא ראי' מירושלמי מתקיעה לאחרי' ולפני'. ובאמת כ"ק אאמו"ר זצללה"ה כתב כך בתשובה שנדפסה עוד לפני מלחמת עולם (למעלה מארבעים שנה) להר' פינחס הירשפרונג [זצ"ל]: [הערה - ראה בהערות בסוה"ס]ואני בספרי "מאור יעקב" [מכתבי תורה סי' י"ב] הבאתי את כל התשובה הנ"ל, והראי' מהירושלמי הנ"ל על השאלה הנ"ל. ואני אז הוספתי, דמשמע דס"ל לכ"ק אאמו"ר זצ"ל, דאין לחלק ביניהן, אע"פ שבתקיעות זמן א' שווה לשניהם והתוקע תקיעה לפני תרועה יש להוציא הצריך תקיעה שלאחר תרועה, אבל בק"ש זמנו של זה (ערבית) לא כזמנו של זה (שחרית):והנה מענין לענין באותו ענין, הגרעק"א ז"ל נסתפק במי שאכל וספק לו אם בירך, דקי"ל דצריך לברך מספיקא דאורייתא, אם יכול להוציא אחר שג"כ ספק לו אם בירך. וכאן יש לי בחידושיי אריכות דברים בענין, כי שמא הא' המוציא כבר בירך וזה ששמע עוד לא בירך, או די"ל, כיון שסוף-סוף יש עליו חיוב מספק, ויש לשני ג"כ חיוב מספק. אלא דשוב י"ל להרמב"ם ז"ל דס"ל דספקא דאורייתא מדרבנן לחומרא, אם השומע עוד לא בירך וחייב מה"ת לברך, אתי דרבנן ומפיק דאורייתא (וק' מברכות כ': בגמ' דדרבנן לא מפיק דאורייתא בבהמ"ז דהו"ל אינו מחוייב בדבר), ויש לי עוד הרבה הרבה הערות על ספרו החביב של מר, אלא שאכמ"ל במכתבי הראשון ובה"י עוד נכתוב בל"נ:הנה בני החתן שי' בה"י מתמיד בלימודו ועולה בה"י מעלה מעלה, יעזור השי"ת הלאה. הפלפול לראשי הפרקים חיבר בה"י בעצמו בלי שום עזרה מאיש אחר, וכאן העתיק לכת"ר רק "ראשי פרקים" וקיצור מהחיבור עצמו:והנני דו"ש מעכת"ר וכל הנלוים אליו, ומברכו ברוב נחת מכל צאצאיו היקרים שיחי' יחד עם כל ב"ב:מחותנו וידידו בלונ"ח, ואהבתו דמר תקועה עמוק בלבבי,פנחס מנחם אלטר אגרת ב'תשובה בהנ"ל בנידון מי שבירך על התפילין ושחמי שמברך ברכת להניח תפילין על של ראש אם מוציא מי שמניח תפילין של ידבן עיר הקורא את המגילה לאחר פלג המנחה בי"ד אי יכול להוציא בן כרךעש"ק לסדר ואל אצילי בנ"י התשל"ט, בנ"י יצו"אישאו הרים שלום וברכה, למע"כ מחותני הנכבד מאד נעלה, שלשלת היוחסין, פרי עץ הדר, הגאון הצדיק המפורסם, מזה בן מזה, ע"ה, כקש"ת מוה"ר פינחס מנחם אלטר שליט"א, ראש ישיבת שפת אמת ירושלים עיה"ק ת"ו:אחדשכ"ג בידידות נאמנה ובאהבה רבה וכו':מה מאד עלז לבי ושמח בשרי שראיתי מעכ"ג מר מחותני היקר לקח לו זמן להעיר בספרינו הדל משנה הלכות ולהעיר בכמה מקומות ועוד ידו נטוי' להעיר יותר, ואני מחזיקנא לי' טיבותא ואשמח לקבל גם שאר הערות, וראיתי שציין לספרו היקר "מאור יעקב" ולא ראיתיו עוד ואשמח אם ישלח לי טופס:ולאותות אהבה להשתעשע בדבריו היקרים, מה שהעיר אמש"כ בח"ו סי' ל"ד בענין ראובן שבירך על תפילין והוציא בברכתו גם את שמעון ולאחר שבירך סח ראובן שיחה בטלה קודם הנחת תפילין באופן שצריך לחזור ולברך, אי השומע יצא ידי ברכתו הגם שהמברך לא יצא, או שג"כ חוזר ומברך. וכ"ג יצא להביא ראי' מגמ' פסחים ק"א ע"א לפ"מ דקיי"ל כשמואל דאין קידוש אלא במקום סעודה ופריך בגמ' א"כ למה מקדשין בביהכ"נ ומשני לאפוקי אורחין ידי חובתן הובא בא"ח סי' רע"ג ס"ד ורס"ט, נראה שהגם שהמקדש המברך לא יצא ידי חובתו יכול להוציא את מי שלא יצא ידי חובתו עכל"ה:ואהובים עלי דברי דודים ואשתעשע בהם, ולפענ"ד אכתי יש לחלק דבשלמא בקידוש שמקדש לאחרים ולא נכנס לברך לעצמו א"כ כל עיקר הברכה נעשית בשביל האחרים ואנן קיי"ל בברכת המצות אע"פ שיצא מוציא וכ"ש שיכול להוציא את אחרים קודם שיצא ידי חובתו, ועיין רא"ש ברכות דף כ' וצל"ח שם, ועיין ר"ן ר"ה כ"ט כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא שהרי כל ישראל ערבין זה לזה במצות וכיון שלא יצא חבירו כפי שלא יצא הוא דמי ע"ש, ומה שהקשו האחרונים על הרא"ש ז"ל, מרן בבית שערים א"ח סי' ק' יישב דבריו וחילק בין מ"ע דהוא מדין ערבות ובין ל"ת שהוא מדין תוכחה. ולפ"ז בדידן נמי אתי שפיר החילוק דבקידוש ודאי כיון שעיקר הברכה היתה בשבילם והוא בעצמו מעולם לא נתכוין לצאת שפיר יצאו, אבל נידון דידן כיון דהברכה שבירך לעצמו היתה אלא שכיוון להוציא גם השני כיון שסח וחזרה ברכתו להיות ברכה לבטלה א"כ הרי נתבטלה כל הברכה לכאורה ושפיר יש להסתפק שמא גם שמעון לא יצא, שהרי שמעון רצה לצאת בברכת ראובן והרי ברכת ראובן הוה לבטלה, כנלפענ"ד:והא אסתפקתא שנסתפק מעכ"ג בסח בין תפילה לתפילה דחוזר ומברך על ש"ר שתים אם יוכל להוציא מי שמניח של יד בברכה זו כיון דזה המברך אינו מתכוין אלא על ש"ר, וציין לתשו' כ"ק מו"ר מר אביו הגה"ק מרן אדמו"ר מגור זלה"ה ע"פ הירושלמי בתקיעה לאחריה ולפניה וגם כ"ג בספרו מאור יעקב הביאו וציין גם לספרינו משנה הלכות ח"ו סי' י"ט, אלא דקשה לי' שבתקיעות הזמן שוה לשניהם אבל בק"ש זמנו של זה (ערבית) לא כזמנו של זה (שחרית). ויפה העיר מאד, ואני באמת דקדקתי שקורא בזמן שזמנו של שניהם היא שהרי אותה שעה אכתי זמן ק"ש של שחרית הוא וגם של ערבית אלא לא לאיש אחד אבל התם הזמן הוא זמן של ק"ש של ערבית ושל שחרית, ואי"ה עוד חזון לדבר. [וע"ע שו"ת משנה הלכות ח"ח סי' ר"א]:וראיתי בס' מקראי קודש להגרצ"פ ז"ל אבד"ק ירושלים סי' ט"ו שהביא חקירה בזמן קריאת המגילה, אם בן עיר יכול להוציא בן כרך ידי חובתו בקריאת המגילה של לילה בי"ד אחר פלג המנחה הואיל והבן עיר הוא בר חיובא בקריאת המגילה ביום או מכיון שלענין קריאת המגילה של לילה אינו בר חיובא אינו יכול להוציא מכיון ששני סוגי חיובים הם זה לקריאת המגילה של יום וזה לקריאת המגילה של לילה, ורצה לתלותו במי שקורא בתורה פ' תצא אי יכול להוציא למי שלא יצא ידי חובה בפ' זכור (שם סי' ו') ע"ש. ולפענ"ד אין מקום לספיקתו דפשוט וכ"ש הוא מק"ש שמוציא לפענ"ד, וכמ"ש בספרי הנ"ל סי' י"ט וי"ל:גם במה שנסתפק שם במי שלא יצא ידי חובה בפ' זכור בסי' ו' אי יכול לכוון בשעת קריאת התורה אפילו בלי להגיד להש"צ הבעל קורא שיכוון להוציאו ידי חובתו, וכתב דצריך להודיע לש"צ. אבל ממשמעות ופשטות דברי מרן הח"ס הבאתי במקום אחר שכתב דבשנת העיבור הי' מכוון לצאת ידי פרשת זכור בשעת הקריאה משמע דלא אמר כלום להש"צ אלא שהוא היה מכוין לכך, וצ"ע: אגרת ג'בחקירת הגרע"א בשנים מסופקים אם ברכו ברהמ"ז אי אחד מוציא חבירוכל חיובי התורה הם ע"פ רובובדבר ספיקותו בהגרע"א בשנים מסופקים אי ברכו ברהמ"ז נפל מילתא בליבאי בספיקת הגרע"א כך, דלכאורה מצינו מחלוקת הראשונים ז"ל בספיקא דאורייתא דמספקא בקיום המצוה אי חוזר ומברך דעת הר"י דצריך לברך וראיתו מדאמרו (במה מדליקין כ"ג.) אין מברכין על הדמאי מפני שהוא ספק דדבריהם משמע הא ספיקא דאורייתא מברכין עליו והרא"ש ר"פ אותו ואת בנו דחה דברי ר"י וכתב שמצוה שאדם מצווה לעשות מספק כיון דברכות אין מעכבות טוב שיעשה המצוה ולא יברך שלא יעבור על לא תשא ודעת הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל (הובא במגדל עוז סוף הל' מילה) כהרא"ש וכן דעת הרי"ף ודעת הראב"ד כרבינו יונה והר"ן פ' במה מדליקין הביא ב' הדעות ונתן טעם לשניהם והטור יו"ד סי' כ"ח פסק כהרא"ש ועיין ב"י:ולכאורה א"כ בבהמ"ז אמאי חוזר ומברך ניחוש משום ברכה לבטלה אמנם דא שיבוש הוא דהתם ברכות אין מעכבות אבל עצם המצוה יעשה בלי ברכה אבל הכא בהמ"ז הוא עיקר המצוה ואם לא יברך אז תתבטל כל המצוה מספק ולכן שפיר מברכינן או יאמר לחלק דהתם בספק מצוה כגון בכוי הרי מעולם לא נתחייב ודאי בכיסוי שהרי אפשר שהוא חיה ולא בהמה ואפשר שהוא בהמה ולא חיה אבל הכא הרי כבר נתחייב בבהמ"ז ודאי ובירך ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי:ולפום ריהטא הי' נראה לפענ"ד לא מיבעיא לדעת הפוסקים דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא א"כ תרוייהו חייבים בבהמ"ז מה"ת והגם שאפשר שאחר כבר בירך הכא חייבי' רחמנא לברך שנית מספק וכיון שמחויב לברך מוציא גם השני שמחויב מספק כותיה אמנם אפילו נימא דס"ד מה"ת לקולא וכדעת הרמב"ם ועיין ר"ן סופ"ק דקידושין מ"מ כיון דמדרבנן עכ"פ ספיקא דאורייתא לחומרא ונתחייבו שניהם בברכת המזון מדרבנן והחיוב מדרבנן עליהם אחד הוא דמדאורייתא אין חייבין לחזור ולברך א"כ אחד מוציא את חבירו. ועיין שו"ת רע"א סי' ק"ז ובתוס' בנו הגאון מהרש"א ז"ל דאחרי דאזלינן בתר רוב ממילא כל מה שהזהירה התורה וחייבתה עליו עונש הזהירה על הרוב וכשאמרה תורה מכה אביו הרי הוא כאלו אמרה מכה איש שהוא אביו ע"י הרוב יומת וכדרך שסובר הרמב"ם דכל ספיקא לקולא דלא דברה תורה אלא בודאין כך אנו נאמר דלא דברה תורה אלא ברובין ובזה ל"ש שוב ושפטו העדה וכו', דבמה יצילו לומר שהוא מן המיעוט, הא מ"מ לו יהא כן דקמי שמיא גליא, הא מ"מ הוא עבר על דבר שהרוב אוסרתו ונתחייב עליו מיתה וכו' ע"ש ועיין אור שמח פי"א מהל' שגגות הל' ו' במי שהיו לפניו שני שבילין, דאף דאנן גמרינן דספק טומאה ברה"י טמא אין זה דהתורה אמרה דדנין שבודאי נטמא, רק דהתורה גזרה טומאת ודאי אבל המציאות לא יוכחש שבאפשרי שלא נטמא, וא"כ הדבר שלא נטמא רק טומאתו מההלכה דשדי עליו טומאה ודאית טומאה הוי, אבל טומאת מת לא קרינא לה, ותדע שהרי אם באו עדים שנטמאה אין משקין אותה וכי נסתרה ברה"י מהני השקאה להתירה לבעלה ע"ש:מבואר דהיכא דנתחייבו מההלכה הגם דכלפי שמיא גליא שאינו חייב מ"מ נתחייב מדיני התורה והגם שהוא דבר חדש מ"מ בחידושי הארכתי בזה בכמה מקומות שכך הם דיני התורה וא"כ הכ"נ י"ל לענין ברהמ"ז כיון שנתחייבו כך מספק מוציא זה את זה:שנית הי' נלפענ"ד דהכא מוציאו מס"ס ספק שמא בירך כבר ואינו חייב לברך ואת"ל שחייב לברך שמא גם השני חייב מדינא לברך ושפיר מוציאו ידי חובתו, אלא דלכאורה יש להקשות דהו"ל ס"ס בתרי גופי כמבואר בש"ע א"ח סי' תקפ"ט ס"ד אנדרוגינוס מוציא את מינו טומטום אפילו את מינו אינו מוציא, ופרש"י ור"ח וכ"כ הטור דשמא התוקע נקבה והשומע זכר, וכתב הרא"ם הב"ד בפר"ח ושאר אחרונים דאין כאן ס"ס ספק זכר ספק נקבה ואת"ל נקבה נאמר גם היוצא נקבה דס"ס בתרי גופי לא אמרינן ועיין גם ש"ך יו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס בשם או"ה אות ב' וא"כ הכ"נ לכאורה הוי בתרי גופי אמנם נראה דלא דמי דהתם תרי גופי אחד זכר ואחד נקבה ותרי חיובי אבל הכא תרוייהו זכרים, ועוד דהרי בידו הוא להוציאו אפילו יצא כבר ידי חובתו שהרי מ"ע לברך בהמ"ז:איברא דמעתה אומר אני בו טעם שלישית דהיכי דתרוייהו מחויבים מספק אחד יכול להוציא את חבירו אלא שהמברך יתנה קודם הברכה אם אני חייב והוא חייב שפיר ואם אני חייב והוא פטור ודאי שפיר ואם הוא חייב ואני פטור אז אני מברך רק להוציא את חבירי ידי חובתו והרי קי"ל דאע"פ שיצא מוציא וא"כ ממילא הכא ממ"נ יכול להוציאו אבל כי כן אפשר דהכי לכתחלה עדיף שאחד יוציא את חבירו דשמא תרוייהו פטירי ולמעט בברכות עדיף שלא יהיו ברכות לבטלה כנלפענ"ד כרגע בדברי רע"א הנ"ל ולא כתבתי כל זה רק תורה שבע"פ כי לא רציתי לעכב המכתב ולכן נא לשום עיון עיונו עלי דברינו ואם טעיתי להעמידנו על האמת:ובהא אתן קנצי למילין מריחוק מקום וקירוב לב, דושה"ט ושכ"ג נוכל הנלוים אליו לטובה מחותנו וידידו נאמן קשור באהבתו באמת בלב ונפש,מנשה הקטן אגרת ד'הא דלא ילפינן דאזלינן בתר רוב מעריותתמיהה בדברי הבית שעריםב"ה, ירושלים עיה"ק ב' לס' מה טובו אהלך תשל"טלכב' מחותני היקר הגאון המפורסם בתו"י כו' הגר"מ קליין שליט"א.אחדשה"ט בידידות ובכל הכבוד.הנה כבר שלחתי למעכת"ר מכתב אמש, ע"י המוכ"ז הר"ל טינקלרויט נ"י ומכיון שהשליח נתעכב עוד יום, ובני החתן יחי' מצרף חידושי תורה שלו הנדפסים לראשונה ע"י קובץ חידו"ת מישיבת אמרי אמת (הצילום של חידושי תורה הרצופים בזה) הנני מנצל ההזדמנות לצרף ג"כ כמה מלים ממני. - (דרך אגב בקונטרס הנ"ל אשר נדפס כעת, מופיע חידו"ת של בני החתן שי' בקצרה, אבל יותר ממה שנדפס בשמו, מודפסים שם עוד כמה חידושים שבני החתן שי' חידש וברוב ענוותנותו פירסמם בשמות אחרים, ודוקא הם המה חידושים נבררים בענין חופה קונה ועוד):והנה ראיתי בבית שערים חיו"ד סי' י"א, דמק' על הגמ' סנהדרין ס"ט, דרוצה הגמ' להביא ראיה מעריות דאזלינן בתר רובא גם בדי"נ, ודחי' בבא עליה אביה, ומק' בבית שערים למרן ז"ל, והרי גם בבא עליה אביה אכתי ראיה דאזלינן בתר רובא דדילמא לאו אביה הוא (עי"ש מה שתי', ועי"ש גם במשנת העמרמי לכת"ר שליט"א):ואני תמה, גברא קא חזינא תיובתא לא חזינא (ב"מ ט"ז.), כי עיקר חיובא בבא עלי' אביה לאו בגלל רובא היא, כי על בתו חייב מטעם אשה ובתה, וא"כ גם אם לאו אבי' היא חייב מטעם אשה ובתה, שהרי ברור שהיא בת לאמה גם בלי רוב, (ואפי' שיש חיוב גם מטעם דאתיא הנה הנה אתיא זימה זימה, מ"מ לא נפיק מכלל אשה ובתה). והגם שהחתן שי' התאמץ לתרץ קו' על המיועד להיות זקנו זצ"ל זיע"א, מ"מ לי עדיין קשה:והנני ידידו הדו"ש עם ברכת כט"ס, מחותנו מוקירו ומכבדו כערכו הרם,פינחס מנחם אלטר אגרת ה'תי' לקו' על הבית שעריםלאו דאשה ובתה לא חל אלא ע"י קידושיןבמחלוקת הבעה"מ ומלחמות רוב נשים בתולות נשאות היכא דאיכא רוב וחזקהב' לסדר ראשי המטות התשל"ט, בנ"י יצו"אבין המצרים. ישלח לנו מדלג על ההרים. ויגאלנו מבין הנמרים. ויפתח לנו שערי השמים מבית שערים. ויביאנו לארצנו זבת חלב ודבש תמרים. ובראשם מע"כ ידי"נ מחותני הרהגה"צ גבר בגברים. עם כל משפחתו הכבודה בכל הנודע בשערים. ה"ה כקש"ת מוה"ר פנחס מנחם אלטר ראש ישיבת שפת אמת ירושלים עיה"ק תו"א.אחדשכת"ה בידידות נאמנה ובאהבה מסותרת.יקרת מכתביו קבלתי ותחלת דינו של אדם בדברי תורה אשר העיר בטובו בתמיהה גדולה על דברי מרן בבית שערים יו"ד סי' י"א שהביא שם קושית דו"ז חתנו הגרי"צ אגמ' סנהדרין ס"ט ע"ב דרצה לפשוט דאזלינן בד"נ בתר רוב מעריות ודחי לה בבא עליה אביה והקשה דהא אכתי מוכח דאזלינן בתר רובא מהא גופי' דדילמא לאו אביה הוא, ומעכ"ג מחותני שליט"א תמה אקושיא זו דהרי עיקר חיובא בבא עליה אביה לאו משום הרוב שהוא אביה כי על בתו חייב משום אשה ובתה ובזה ע"כ חייב אפילו לאו אביה היא שהרי זה ברור שאשה זו בת לאמה היא וא"כ אפילו נימא דלאו אביה הוא אכתי חייב מיתה משום אשה ובתה עכל"ק. ובנו היקר החתן המיול"ח רצה לתרץ הקושיא על המיו"ל זקנו זצ"ל זיע"א ולא נתקבל על דעת מעכ"ג מחותני שליט"א. ולא רמז מעכ"ג במה רצה ליישב ואולי מחמת אהבה הייתי מסכים לתירוצו:ואני בעניי הכינותי לבי להבין דברי חכמים וחידותם והקושיא שהקשה דדילמא לאו אביה הוא היא קושיא קיימת והוא דהרי הלאו דאשה ובתה מבואר בגמ' יבמות צ"ז ועוד וברמב"ם פ"ב מהא"ב הי"א הוא דוקא כשנשא אשה בקדושין אבל הבא על אשה בזנות לא נאסרה עליו משום ובתה ומותר בבתה וז"ל הרמב"ם הבועל אשה דרך זנות לא נאסרו עליו קרובותיה שהן שבע נשים שאמרנו כו' ובהי"ג ז"ל שם הבא על אשה ובתה דרך זנות או על אשה ואחותה וכיוצא בהן הרי זה כמי שבא על שתי נשים נכריות כו' ודוקא כשקידש אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים ע"כ ובחנוך מצוה ר"ג שלא לגלות ערות אשה ובתה שנאמר ערות אשה ובתה לא תגלה ובא הפירוש שאין החיוב אלא כגון שנשא האחת תחלה ואח"כ כשבא על השני' הוא מתחייב אבל אם לא נשא אחת מהן לא יתחייב עליהן לפי שכתוב בהן לשון קיחה דמשמע ע"י נשואין כו' ע"ש מבואר עכ"פ דאשה ובתה אינו חייב עליהן אלא ע"י נשואין:ומעתה בנידון דידן נמי מי שאנס אשה והוליד ממנה בת אותה הבת אסורה לו וחייב עליה משום בתו כבסנהדרין ע' בתו מאנוסתו מנין וברמב"ם פ"ב מה"א ה"ו הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת אותה הבת ערוה עליו משום בתו כו' לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים משום בתו ומשום ערות אשה ובתה כו' ע"ש וא"כ מבוארין דברי המקשה דמה משני בגמ' בבא עליה אביה וחייב דאכתי נילף ממנו רוב בד"נ דהא אפשר דלאו אביה הוא ומשום אשה ובתה ליכא דלא נשאה מעולם ומאנוסתו ליכא איסור אשה ובתה ובתה נמי אפשר דלא הוי דלאו ודאי הוא אלא ע"כ דאזלינן בתר רובא אפילו בד"נ:אלא דהגם שהעמדנו קושית מרן בטוב טעם ודעת ואדרבה מעתה תקשה התי' שתי' שם דלכאורה מה שתי' שם נראה דס"ל משום דרוב בעילות הולכין אחר הבעל והוא משום דהו"ל א"א נמצא דלפי התירוץ שפיר הקשה מעכ"ג מחותני שליט"א דכנראה הם הבינו הקושיא בגמ' בבא על בתו היינו בתו מאשתו הנשואה לו ולא מאנוסתו, וכהבנת מעכ"ג מחותני ולפ"ז ודאי אתי שפיר תי' מעכ"ג אבל לפי הבנתי א"כ באמת צ"ע. אלא דלאחר העיון י"ל לפמ"ש שם בתי' השני בשם הרשב"א חולין צ"ה ד"ה ובנמצא וט"ז א"ח סי' תרכ"ה דלא אמרינן כל קבוע כמע"מ דמי אלא באם יש ודאי מיעוט ובבא עליה אביה דליכא ודאי גבה מיעוט בעילות שאינן מן הבעל שפיר אזלינן בתר רוב כה"ג:ואשר נלפענ"ד בישוב הקושיא הנ"ל דנלפענ"ד לחדש דלא אמרינן דלמא לאו אביה הוא וכן הדין דרוב בעילות אחר הבעל אלא באשה שנשאת לבעל ועומדת לבעילות ודרכה בכך וכיון דיש מיעוט נשים מזנות ומיעוט נאנסות תחת בעליהן שפיר אמרינן משום דרוב בעילות שדינן אחר הבעל וע"כ דאזלינן בתר רובא ואביו לאו ודאי הוא, אבל אשה פנויה והרי היא בחזקת הגוף שלא נבעלה לשום אדם ונאנסה כה"ג לכ"ע לא הוי אביו ספק ולא בעינן דאזלינן בתר רובא אלא ודאי הוא דאין אצלה בעילות אחרות כלל דנימא לתלות בהו ולעשותה ספק, ודוקא בזונה שמפקרת את עצמה או אפילו בדדיימא מאחריני אמרינן שמא נבעלה לאחריני ועיין סוטה כ"ז ע"א והלכתא ישא אדם בת דומה ולא ישא דומה דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו אשה מזנה בניה כשרין רוב בעילות אחר הבעל, ובפרוצה ביותר בעיא דלא איפשיטא היא ופרש"י ז"ל דאיכא למיחש דרוב בעילותיה משל אחרים, ועיין בה"ג הל' מילה הובא ברא"ש פ' יש נוחלין וב"ש א"ע סי' ד' ס"ק כ"ו דאפילו פרוצה ביותר לא חיישינן והא דלא קשיא מפסחים פ"ז ע"ב שהבנים שהולידה אשת הושע הנביא היו ספק ממזרים וכבר הקשה מהרש"ל הרי קיי"ל דרוב בעילות ותי' דשאני הושע שהי' זקן ומרן הח"ס א"ח סי' ר"ח הוסיף דהיה זקן והיא פרוצה ביותר:ובמה שכתבנו יש ליישב ממזר ודאי היכא משכחת לה עיין ש"ש ש"א והגהות מהר"ב פרענקל שם ולפמ"ש אתי שפיר דכה"ג משכחת לה ממזר ודאי מעריות או אפילו מא"א ואין בעלה בעיר ונאנסה אלא דכה"ג כבר יש שיטת רבינו הגדול הבה"ג ז"ל שמא בא ע"י שם:ונראה להביא ראי' לדברינו מדברי הבעה"מ כתובות ט"ו ע"א אמה דכתבו כי לא אתו עדים מאי הוי כיון דרוב נשים בתולות נשאות ותי' התוס' דלרב פריך דלשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב הוה והוה ומיהו הבעה"מ כתב די"ל דאף לשמואל פריך כלומר ונהימנה אה"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דהכא איכא תרתי רובא וחזקה דגופא והכא חדא חזקה דממונא מידי דהוה אטענה משארסתני נאנסתי דמהימנה לה מהאי טעמא דהכא תרתי והכא חדא הכא גבי דידה איכא תרתי ברי וחזקה דגופא והכא גבי דידיה חדא חזקה דממונא ע"ש וכ"כ התו"י שם ובתוס' רי"ד שם דכיון דאיכא חזקה דמסייע לרוב מהני לכ"ע. איברא אפילו להמלחמות שם דפליג אבעה"מ שכתב וז"ל אמר הכותב ליכא הכא חזקה דגופא דבשלמא כונס את הנערה שלא נישאת איכא חזקה דגופה דלא חיישינן שמא זינתה דבנות ישראל בחזקת כשרות הן עומדות אבל במשנתנו אינו טוען בחזקת בתולה כנסתיך ונמצאת בעולה אלא בחזקת אלמנה נשאתיך או אלמנה מן הנשואין או שנכנסה לחופה ולא נבעלה ואין בשתים אלו חזקה דגופה שאין האשה עומדת בחזקת שלא נשאת מעולם ואין לך בה אלא רוב אבל בחזקת שלא זינתה היא עומדת ומפורש כן בירושלמי כו' ע"ש נראה דהגם דחולק על בעה"מ אינו חולק על עצם הדין דהדין דין אמת היכא דאיכא חזקה דגופה נוסף על הרוב דאפילו לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ כה"ג לכ"ע הולכין אחר הרוב אלא דהרמב"ם ז"ל חידש לן דהגם דבנות ישראל כשרות הן ולא חיישינן שמא זינתה ולגבי זנות אית להו חזקה דגופה מ"מ ל"ל חזקה שלא נשאו מעולם דבנות ישראל לנשואין עומדות וכיון שהוא טוען שאלמנה או נשואה שנכנסה לחופה ולא נבעלה נשאה וכיוצא בו ובאלו ליכא חזקה שלא נשאת מעולם ואין בה אלא רוב אבל הא מודה להבעה"מ דהיכי דאיכא חזקה דגופה בהדי רוב לכ"ע אזלינן בהדה. ועיין יד רמ"ה ב"ב צ"ב דג"כ פשיטא ליה דהיכא דאיכא חזקה בהדי רוב מוציאין אפילו לשמואל וכבר הארכתי בזה במשנה הלכות ח"ד סי' רל"ו ותמהתי אמרן הח"ס ז"ל שכתב היפוך זה ימחול נא לע"ש. אלא דא"כ לדידן כיון דאשה זו נאנסה דבבתו מאנוסתו מוקמינן הגמ' וכה"ג לאו בתר רוב אזלינן אלא ודאי הוא שהרי יש לה חזקת שלא זינתה וליכא כאן ביאות אחרות לומר שמא מאחר היא:שוב נתיישבתי דדא הוא תי' התוס' חולין דף י"א ד"ה כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים וז"ל ועוד הוה מצי למידק ודילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת עכ"ל נראה ביאור הדברים דאם העמד האם בחזקת צדקת אז שוב לא הוה בתר רוב דאיכא רוב וחזקה והמהרש"א שם כתב דלמסקנא דאין אפוטרופוס לעריות צ"ל דליכא חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת דאימא נמי דנאנסה באם אי לאו משום דאזלינן בתר רובא ע"ש. והנה אפילו לפי פי' המהרש"א בדידן ודאי כיון דנאנסה ודליכא ביאות אחרות העמד אותה בחזקת צדקת מהני דלא נבעלה ומה גם דדברי מהרש"א צ"ע מה שפי' למסקנא דאימא דנאנסה האם דאונס מילתא דלא שכיחא הוא ולמילתא דלא שכיחא לא חיישינן והוי מיעוטא דמיעוטא. שוב מצאתי בלב ארי' חולין שכבר הקשה אמהרש"א דהא דאמרו מכה אביו ואמו מסתמא בכל אופן מיירי אפילו ידעינן בודאי שכבר זנתה אמו פעם אחת שהיא פרוצה ביותר דתו אין לה חזקת צדקת וע"כ רק משום דאזלינן בתר רוב ע"ש. ואיצטמיד סברתן אליבא דכ"ע דהיכא דאית לה חזקת צדקת ודאי לא הוי ספק:ובמה שכתבנו נראה נמי ליישב קושית הת"ח חולין הנ"ל שהקשה וליחוש דלמא לאו אביו הוא וז"ל קצת תימא אמאי לא יליף מקרבן דקפיד רחמנא שלא יקריבנו אלא כהן וניחוש שמא זינתה אמו ולאו כהן הוא אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא דהשתא ליכא לדחויי כגון שהיו אביו ואמו חבושים דאכתי איכא למימר שמא זינתה את אביו ואביו לאו כהן הוא ולא משכחת לה ודאי כהן אלא א"כ כל אבותיו היו חבושים עד אהרן הכהן א"נ נילף ממאי דשרא רחמנא למיסב איתתא וניחוש שמא זינתה אמה וממזרת היא אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל ע"כ. והנה הא קושיא שני' מממזרת לפענ"ד לא קשיא שהרי ממזר ודאי הוא דאסור אבל ספק ממזר מותר לבא בקהל וכיון דליכא רק חששא שמא זינתה וכה"ג לא אסרה תורה לינסב איתתא ועיין ש"ש שמעתתא א' ד"ה והקשו להרמב"ם כו' כנלענ"ד. ברם קושיתו הראשונה נמי נראה לפמ"ש דמכהן ליכא קושיא כיון דהב"ד בדקו בכהנים ובאמותיהן וראו שהיו צדקניות ולא יצא עליהן קול זנות א"כ הו"ל בחזקת צדקת ורוב בעילות ולא נשאר רק ספק נאנסה וכה"ג לא חיישינן משום דלא שכיחא ואם הוא אשת כהן שנאנסה ואסורה לו נמי י"ל דכיון שאסורה לו לא היתה מאכילתו איסור כיון שהיא בחזקת צדקת וכיון שלא הודיעתו ודאי אמרינן שלא נאנסה ושפיר הוה כהן כשר ולא חיישינן דילמא לאו אביו הוא:דברי ידי"נ דושכ"ג וצדקתו בידידות והוקרה רבה לו ולכל המשפחה הכבודה ולכאש"ל בלב ונפש,מנשה הקטן אגרת ו'עוד בקושית הבית שעריםב"ה, ירושלים עיה"ק ב' לס' כי ברך אברכך תש"ם לפ"קלכבוד מחותני הגאון המפורסם, מרביץ תורה לעדרים, הרב המשיב תשובות ופוסק בספרים, ר"מ ישיבת בית שערים, כו' הגר"מ קליין שליט"א.אחד"ש מעכת"ר בידידות ובכבוד הראוי.כבר מזמן זמנים שרציתי לכתוב למחותני שליט"א, אבל הטרדות הרבות מנעוני, ובפרט בהתחלת הזמן בישיבה וכו'. בנינו שי' מרוצים, בני שי' עוסק בתורה וי"ל שם טוב, ואקוה כי כלתי תחי' לאוי"ט תהי' ג"כ מרוצה, והשי"ת יאמר לדבק טוב, לאוי"ט ושנים רבות, לבנות דורות ישרים יברכו בה"י, וגם בני רבעים בה"י יולדו על ברכי מנש"ה, ויוס"ף השי"ת להראות גם לי השפל והקטן ג"כ נחת מבנינו שי', כטוב רחמיו וחסדיו, ולא כערך מעשי הדלים והנקלים:במכתבי האחרון שלפני החתונה, הקשיתי מה שלא הבנתי מדברי מרן בעל בית שערים הגאון ז"ל בחיו"ד תשובה י"א, בהא דסנהדרין ס"ט לענין דהולכין אחר רוב גם בדיני נפשות, אר"י מדיפתי אף אנן נמי תנינא (קטנה) בת ג' שנים ויום א' מתקדשת כו' ואם בא עלי' א' מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידיה, וניחוש שמא איילונית היא, (אלא דאזלינן אחר רוב, גם בדיני נפשות) ומתרצינן בגמ' בבא עליה אביה, ומפ' רש"י ז"ל לאו משום א"א (וחשש איילונית) אלא משום קורבא. והק' שם בבית שערים, דגם בבא עליה אביה אכתי איכא למידק מינה דאזלינן אחר רוב, ששמא לאו אביה היא, אלא דרוב בעילות אחר הבעל, והרי דאזלינן בתר רובא, ואני כתבתי שבער אנכי ולא אדע דברי חכמים וחידותם, כי גברא חזינא ותיובתא לא חזינא, הרי בבא עלי' אבי' חייב משום אשה ובתה, ואפי' אם לאו אביה הוא, הרי ברור לן מאן אמה, וחייב משום אשה ובתה:ומעכת"ר מחותני הגאון שליט"א תי', דאיירי בבתה מאנוסתו, (דלא מחייב משום אשה ובתה, אלא משום דאביה הוא ושוב דייקינן דאזלינן בתר רוב), (ואני רמזתי ע"ז כמדומני גם במכתבי הראשון - אתיא הנה הנה זימה זימה):ואכתי קשה לי, דמ"מ כיון שהגמ' רוצה לדחות שלא להביא ראי' (כי כידוע כל נימא מסייעא לי' הוא קצת קושיא, כי אם תנא מסייעא לי' מה קמ"ל, תנינא) ולפיכך דוחה הגמ' דמיירי בבא עליה אביה, מנלן לדחוק דאיירי בבא עלי' אבי' בבתו מאנוסתו, כדי שתקשה לן, לאוקמי בבא עלי' בתו מנשואין ולא תיקשי לן כלום. ועוד דבזה א"ש ל' הגמ' נוקי באחותו, למה דוקא באביה, אבל אם אבי' הוא יוצא מהכלל בגלל חיוב דאשה ובתה, שבו אין ללכת אחר רוב כיון שברור לנו א"ש: סימן ז'תירוץ לדברי החת"ס והבית שעריםבספר היובל להחתם סופר האריך גם כ"ק האדמו"ר מגור זצ"ל בנידון זה, וכן בספר תורתך שעשעי משיעורי כ"ק האדמו"ר מגור זצ"ל בפ' קדושים הביא קו' זאת על הבית שערים (ובטעות נדפס שם תשו' נודע בשערים) והעיר שכן כתב גם החת"ס בחולין י"א [ד"ה ואם], ותירץ לחומר הנושא כדי שלא לשויי' לטועים ועלינו למשכוני נפשין אגברי רברבי כוותיהו, וז"ל.ונ"ל לתרץ יפה דברי חת"ס ז"ל לפי תוד"ה אפקעינהו בגיטין ל"ג. שהקשו איך חייבין מיתה על עריות, הרי יכול בעלה לשלח גט ולבטל השליחות דאפקעינהו רבנן לקדושין, ויתברר אח"כ שלא היתה נשואה כלל למפרע ותיפטר, ותי' ר"ת דבכה"ג לא הוי התראת ספק ותהי' חייבת, ומשום דרוב אין מגרשין נשותיהן ואם מגרשין אין מבטלין שלא בפני השליח:ולפי"ז א"ש כפתור ופרח דברי החת"ס ז"ל, שהרי גם החיוב דאשה ובתה דחייב על בת אשתו הוא על כרחך מטעם רוב, ובפרט כאן סברא לומר שהוא "מהמיעוט" שיחפה על עצמו לבטל קידושי האם כדי להיפטר מחיוב מיתה, ומה י"ל מ"מ חייב עליה משום אביה, שפיר קאמר רבינו החת"ס דשוב אינו אלא מטעם רוב, דדלמא לאו אביה הוא:(ואין לדחוק ולאוקים אחר מיתת האם שאז לא יוכל לגרשה, שהרי אחרי מיתתה ליכא חיובא אבתה מטעם בת אשתו. ודוחק לומר דהגמ' איירי כגון שגירש כבר את אשתו ולא ביטל השליחות דאז חייב על בתה ודאי מכיון דאינו יכול לבטל קידושי האם למפרע ע"י אפקעינהו, עי' רמב"ם פ"ב ה"ח מאיסו"ב, וע"ע יבמות צ"ד: וסנהדרין ע"ו: די"ל כנראה דבחמותו לאחר גירושין גם ר"ע מודה דבמיתה, וה"ה כנראה לכלתו, דאל"כ לק"מ. אמנם דוחק לאוקמי בהכי): אגרת ח'בענין ביעור חמץ ע"י גויהקדיש חמץ לפני הפסח ונשאל עליו אחר הפסח אי נאסר משום חמץ שעעה"פבענין משחק קלפיםב"ה, ירושלים עיה"ק ב' ויקרא ער"ח ניסן, תש"ם לפ"קשוכט"ס למעכת"ר של מחותני היקר, נודע בשערים, מרביץ תורה לעדרים, משיב נכוחה דברים ברורים, ר"מ ישיבת "בית שערים", גאבדק"ק אונגוואר הגר"מ קליין שליט"א.אחדשה"ט של מעכת"ר בידידות ובכבוד הראוי.הגם שעוד לא הספקתי לענות למעכת"ר במש"כ בענינים קודמים, בכ"ז הלא אחז"ל, דל' יום קודם הפסח שואלין בהל' הפסח (וקודמין לדברים אחרים כמ"ש הט"ז לדינא בר"ס תכ"ט):א). באו"ח סי' תמ"ו, במוצא חמץ בפסח בי"ט שני, י"א דדינו כחוה"מ וצריך לבער בי"ט שני, וכ' בבאר היטב ס"ק ד', כי מ"מ נכון שלא לשרפו אלא יטילנו לים כו' (כמ"ש מג"א שם) ואם אפשר יעשה ע"י גוי. ולא זכיתי להבין, כי לדעה זו שהובאה בשו"ע חייב לבער בי"ט שני ועלי' קאי, והרי קי"ל דאין שליחות לגוי, ואיך מקיים מ"ע דתשביתו ע"י גוי. ובשערי תשובה סק"ב כ' דתשביתו שייך גם בחוה"מ (כ"ש י"ט שני), ובבה"ט עצמו ס"ק ב' שם, כ' בשם המג"א שצריך לברך על בעור חמץ בחוה"מ, ולכה"פ למה לא יעשה הביעור בעצמו בי"ט שני (ובפרט דאפשר לקיימו ע"י זריקה לים או לבה"כ, כמ"ש מג"א), והרי מצוה בו יותר מבשלוחו, ובגוי ל"ש כלל שליחות:ואפילו למים שלנו דהוי רק מכשירי מצוה, כ' הרמ"א בסי' תנ"ה סס"א, דאסור לשאוב ע"י גוי, ובס"ס תס"ז כ' מג"א דכל עניני פסח לא יעשה ע"י גוי. וא"ל כי כתב כך רק בגלל חשש חמוץ השייך במצה ולא בבעור חמץ, דמ"מ אכתי תקשה הרי מצוה בו יותר מבשלוחו, ובפרט כאשר חל עליו חובת ביעור דתשביתו, ואין שליחות לגוי, ולא מקיים כלל המצוה ע"י גוי, (ואין לומר דנותנו לגוי לכלותו, כמו דנותנו לפני כלב למ"ד מותר בהנאה, והוי שפיר כלוי דמכלהו ע"י גוי, שהרי גוי אדעתא דנפשיה קעביד וצ"ע. שו"מ שכבר העיר בזה בהגה' רעק"א ז"ל על המג"א סק"ב. (ועי' משנה ברורה (תמ"ו, ס"ק ז') שאפי' בי"ט ראשון אין נוהגין ע"י גוי): [ראה בהערות בסוה"ס]ב) בסי' תמ"ח סעיף ג', חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, אפילו הניחו שוגג או אנוס, כ"כ בשו"ע, ונסתפקתי אם הקדיש חמץ לפני פסח, ואחר הפסח נשאל עליו, והרי קי"ל דחכם עוקר הנדר מעיקרו, אם נאסר החמץ, כי נתברר שלא היה של גבוה למפרע, והו"ל כשוגג או אנוס דנאסר [ראה בהערות בסוה"ס], או דילמא כיון דנתייאש ממנו בזמנו הו"ל כהפקר. ועי' כריתות כ"ד. דשור שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו, וצ"ע:[הערה ראה גם בליקוטי הערות פני מנחם על הלבוש באו"ח סי' תמ"ח סעיף א']ג) בס"ס תמ"ז כ' הרמ"א ז"ל, יש שנמנעין לשחוק על השלחן עם קלפים הנקראין קרטי"ן בפסח דחוששין כו'. וק"ל טובא, למה דוקא יש נמנעין, ולמה בגלל חשש חימוץ, תיפוק לי' דאסור מדינא, עי' יו"ד סי' רמ"ו סעיף כ"ה, ועי' חושן משפט סי' ל"ד סט"ז ושם סי' ר"ז סעיף י"ג בהג"ה, ושם סי' ש"ע, דאסור לשחק בקוביא ובקאר"טין, (ולפי מ"ש בסי' ר"ז כמה אופנים ושיטות להתיר, אולי אם מרויח לא שייך כ"כ משום ביטול תורה אם עושה באקראי, אבל קשה מלקמן ר"ס תקל"ט דאסור לעשות סחורה במועד). ואולי י"ל דמיירי בחנם ובנשים שפטורות מת"ת, וליכא איסור דבטול ת"ת, ומטעם אסמכתא ליתא, דבחנם איירי. א"נ בנשים שמשחקות עם גויות, דליכא בהו איסורא גזל מטעם אסמכתא (עי' חו"מ סי' ש"ע סס"ג) ואיכפל תנא לאשמועינן בנשים המשחקות עם גויות? (ודו"ק): [הערה ראה גם בליקוטי הערות פני מנחם על הלבוש באו"ח סי' תמ"ז סעיף י"ב]והנני בזה מסיים עם ברכת י"ט של פסח כשר ושמח בכל לבי ונפשי, ידידו ומחותנו,מוקירו ומכבדו כערכו הרם,פינחס מנחם אלטרנ.ב. ובענין בעור חמץ ע"י גוי, מצאתי אח"כ בסי' תמ"ה סעי' ב', די"א דיוצא בעור חמץ אם נותן לגוי לפני זמנו, ומשמע דאחרי זמנו לכו"ע אינו יוצא, וא"כ צע"ג מה שכתבו הבה"ט והמג"א סי' תמ"ו דיכול לבער ע"י גוי, (וצע"ג):הנ"ל אגרת ט'תשובה בענין המוצא חמץ ביו"ט שני למ"ד דמוציאו ע"י גוי הא אין שליחות לעכו"ם ולא קיים מצות תשביתולהרמב"ם דמילה כשרה בגוי אמאי דחי' שבתחמץ לאחר שנשרף אי מקרי נעשה מצותואס"ח פסח תש"מ, בנ"י יצו"אישאו הרים וגבעות שלום ברכה וחיים, לשוכן בירושלים, מע"כ מחותני הרהגה"צ, תנא דליטרא דקציעות, אור יקרות וקפאון, דזיו לי' כבר בתיה, כג"ת מוה"ר פינחס מנחם אלטר שליט"א, ראש ישיבת שפת אמת.אחדשמעכ"ג בידידות נאמנה ובאהבת אמת.מכתבו היקר קבלתי וברכתי עליו ברכת שהחיינו ותחלת דינו של אדם בדברי תורה ולכן אשתעשע קצת בדבריו היקרים וראשון לציון בדבר קושיתו בא"ח סי' תמ"ו במוצא חמץ ביו"ט שני דיש אומרים דדינו כחוה"מ לענין זה וכתב הבה"ט סק"ד דמ"מ נכון אם אפשר ע"י עכו"ם ותמה מעכ"ג מחותני שליט"א דהרי לדעה זו חייב לבער בי"ט שני והרי קיי"ל דאין שליחות לגוי ואיך מקיים מ"ע דתשביתו ע"י גוי ובשליחותו וחיזק קושיתו מסי' תמ"ה ס"ב די"א דיוצא ידי ביעור חמץ אם נותן לגוי לפני זמנו ומשמע דלאחר זמנו לכ"ע אינו יוצא ע"י גוי והמג"א סק"ב הביא ג"כ בשם השל"ה הקדוש וג"כ קשה כנ"ל כיון דמחויב במצוה בתשביתו ואין שליחות לעכ"ם מאי מהני נתינתו לעכו"ם ויבערו על ידו. וצע"ג עכל"ה:ואקדמות מלין אומר דיפה כיון מעכ"ג מחותני ומצאתי לו חברים כי רבים הם שכבר הקשו כן עיין בהגרע"א שם אדברת מג"א סק"ב שהביא דברי השל"ה וז"ל יש לפקפק די"ל דלא מקיים בזה עשה דתשביתו כיון דמבערו ע"י נכרי ואין שליחות לנכרי והוי כנעשה הביעור מעצמו דלא קיים עשה דתשביתו ע"כ ע"ש. ומרן הח"ס יו"ד סי' שכ"א ד"ה שמעתי ג"כ דחה דברי המג"א מטעם זה וז"ל שמעתי מקשים לרמב"ם דמילה בגוי כשרה אמאי דחינן שבת נמהלי' ע"י גוי ולק"מ דנהי דהתינוק נימול מ"מ האב לא קיים מ"ע דביום השמיני ימול ע"י שליחותו של גוי ובזה דחיתי נמי דברי של"ה שבמג"א סי' תמ"ו שיוציא החמץ ביו"ט ע"י גוי ולפענ"ד נהי דהחמץ מבוער מן העולם מ"מ הבעלים לא קיימו מ"ע דתשביתו ע"י שליחותו של גוי ולא מינתק לאו דבל יראה שכבר עבר וכן נ"ל כו' ע"ש גם בשו"ת בית שערים למרן כק"ז א"ח סי' ק"ע הקשה כן והביא לדברי הח"ס הנ"ל הנה עכ"פ דזכה לכוין להני תלתא סבי בקושיתו הנ"ל:ואגב מה שכתב מרן הח"ס ז"ל ליישב קושית היש מקשים על הרמב"ם ז"ל דמילה בגוי כשרה אמאי דחינן שבת ותי' דנהי דתינוק נימול מ"מ האב לא קיים המצוה דביום השמיני ימול ע"י שליחותו דגוי, ולפענ"ד אסקופה הנדרסת אכתי לא העלה ארוכה דתינח תינוק שיש לו אב תינוק יתום שאין לו אב וליכא חיוב דיום השמיני על האב אכתי אמאי דחינן שבת שהרי אפשר למול ע"י עכו"ם ולא לדחות שבת, וחתני בנו היקר מאד נעלה הרה"ג מוהרי"א שליט"א אמר לי דמ"מ ביתום נמי איכא מצות ב"ד למול ויפה העיר ומ"מ הרי משום מצות ב"ד שוב לא מצינו היתר לדחות ובפרט לשיטת הצ"פ דמצות ב"ד אינה למול אלא שעליהם לראות שלא יהא ערל ולזה גם ע"י גוי מהני, גם לשיטת הש"ך ודעימי' בסי' שפ"ב דס"ל דבמילה לא שייך שליחות כלל וכל מקום שאין האב יודע למול או אינו רוצה לקיים שוב המל אינו עושה בשליחות האב א"כ הדרה קושית המקשים אמאי לא ימול עכו"ם ולא לדחות שבת לחללו:ולעצם הקושיא נלפענ"ד דהקשו המפרשים לפ"מ דקיי"ל שנים שעשאוהו פטורין א"כ אמאי ימול אחד וידחה שבת הא אפשר למול ע"י שנים ויהיו פטורין, ולדעת הרא"ש דאם מל בתוך שמונה יצא הקשה ג"כ הש"ך דא"כ אמאי דוחה שבת ימול תוך שמונה וע"כ צ"ל דכיון דבא הכתוב מפורש להתיר למול ביום השמיני ומצוה על האב למול וזה עיקר מצותו שפיר עבדינן כעיקר מצותו ובשנים שעשאוהו דפטורין אבל א"כ לא יהי' לא לזה מצוה ולא לזה מצוה שפיר ימול אחד ובחי' הארכתי קצת בזה ועיין שו"ת בשמים ראש סי' רכ"ג ובלקוטי שו"ת ח"ס סי' ל"ט בסופו ובשו"ת טטו"ד סי' צ"ט דיעשה ע"י שנים ושנים שעשאוהו פטורין ותי' דאין לשאול על הכתוב בתורה שתדחה, ולפענ"ד נראה עוד כיון דאיכא סכנה בדבר מהדרינן ע"י גדולי ישראל דוקא ובקרא כי עליך הורגנו כל היום וא"כ כיון דהתורה גילתה לנו דמותר למול בשבת וחיוב למול א"כ שוב מהלינן דוקא ע"י גדולי ישראל אפי' אפשר באופן אחר וכגון בשנים שעשאוהו או ע"י גוי, כי אולי ע"י השנים לא יהי' כ"כ בזריזות:ועיין שו"ת מחנה חיים ח"א סי' ק"ב במחלוקת הב"י והרש"ל והרמ"א בשני מוהלים בשבת אי מותרים למול ויצא לחדש דכיון דמצות מילה מוטלת על האב שהוא ימול את בנו וכל זמן שהאב כאן ליכא מצוה על כלל ישראל עיין רמב"ם פיה"מ פראד"מ ובש"ך צעק דמה"ט אסור לאב לכבד מוהל והתב"ש סי' כ"ח יו"ד ישבו ועיין פלתי א"כ אם אירע מילה בשבת המוהל נעשה שלוחו של אב ולא שייך כאן אין שליח לדבר עבירה כיון דמצוה על האב למול אפילו בשבת א"כ השליח נעשה כמשלח ולכן אפילו כבד לשני אנשים כל אחד נעשה שלוחו אחד על המילה והשני על הפריעה ותרוייהו נעשים שלוחים כמוהו וא"כ האיסור של מלאכת חובל הוא על האב שהוא הוא המשלח ושלוחו של אדם כמותו כי לולי דאין שליח לדב"ע לעולם המשלח חייב ולא השליח והכא כיון דליכא עבירה הפעולה נחשבת על המשלח וא"כ לעצם לא חלל רק אדם אחד שבת שהוא המשלח והוא עשה בהיתר אבל כל זה אם עשה האב השליח אבל ביתום דליכא אב וכל ישראל מצווין על העשה א"כ המה אינם שלוחים רק עושין חובת עצמן וכיון דבשני מוהלין כל אחד עושה רק חצי מצוה וגרם חילול שבת שתי חבלות אז באמת אסור למול בשני מוהלים ויש חשש חיוב חטאת כשיטת היש"ש והאריך שם בדבר הגם בסופו פסק כהרמ"א דאפילו ביתום נמי מותר בשני מוהלים, וצ"ל דמה שכתב הח"ס איכא מצוה על האב ה"ה בדליכא אב איכא על כל ישראל ועל ב"ד וצ"ע:וקצת צ"ע לשיטת הב"מ והח"ס ועוד אחרונים דלענין שבת לא שייך לומר שליחות כלל דכיון דהגוף נח ליכא שליחות א"כ נימא העושה שליח למול לענין איסור שבת ליכא שליחות והוה המוהל חובל בשבת דליכא למימר כמ"ש המחנה חיים דהמוהל עושה בשליחות האב דלענין שבת אינו מועיל שליחות כלל א"כ לגבי המצוה הכ"נ דהמצוה נחשבת על האב אבל לגבי החבלה הרי הוא חובל בשבת מה שלגבי' ליכא מצוה בזמן דאיכא אב ולענין שבת ליכא שליחות וזה היפוך ממה שכתב המחנה חיים הנ"ל, וי"ל בזה. והארכתי קצת להשתעשע בדברי תורה, ומעתה נחזור לקושית מעכ"ג מחותני שליט"א בס"ד:ולחומר הנושא מה שנלפענ"ד לישב דברי רבינו הגדול השל"ה והמג"א ז"ל ועיין בש"ע הרב (להגרש"ז) שפסק ג"כ כשל"ה נראה בתרי אנפי הפן האחד דהשל"ה מיירי בחמץ שכבר בטלו מעיו"ט קודם זמן איסורו וליכא חיוב דתשביתו אלא מדרבנן דמה"ת כיון שבטלו אינו עובר עליו בב"י וב"י וכן נראה מלשון המג"א שלפני שכתב וז"ל ובשל"ה כתב דיוציא החמץ ע"י עכו"ם דאתי עשה דרבנן דתשביתו ודחי ל"ת דרבנן דאמירה לעכו"ם וכו' הרי שכתב להדיא עשה דרבנן דתשביתו ולכאורה אמאי דרבנן הרי עשה דאורייתא הוא ולהנ"ל אתי שפיר דמיירי לאחר שבטל עיו"ט א"כ ליכא אלא עשה דרבנן דתשביתו שמא יבא לאכלו וכמ"ש בגמ' ו' ע"ב אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מ"ט כו' שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלוי' א"כ ודאי עשה כהוגן וכתקנת חז"ל לבטל ואפי' ימצא גלוסקא יפה הרי כבר בטלה ולא עבר אב"י וליכא תשביתו אלא מדרבנן שלא יבא לאכלו, והנה מדרבנן דעת רש"י דיש שליחות לעכו"ם עיין ב"מ שם ובש"ע יו"ד סי' ק"ס ובהגמי"י פ"ה מהל' מלוה בשם רבו מהר"מ דבכל התורה יש שליחות לעכו"ם ועיין ירושלמי פ"ו דדמאי ה"ח ובשו"ת פנ"י וח"ס האריכו בזה ולפ"ז יש לומר דודאי הועיל בהוצאת עכו"ם דבדרבנן יש שליחות והם אמרו והם אמרו. (שוב ראיתי בשל"ה הקדוש דכתב כן גם לענין דאורייתא שיאמר לעכו"ם להוציאו ובחי' הארכתי):שנית נלפענ"ד לפמ"ש נוב"ק ח"מ סי' ל"ז דהיכי דהעכו"ם בע"כ עביד יש שליחות דומיא דחצר וי"ל דהכי מיירי בעבדו עכו"ם שלא קבל עליו מצות ועיין יד אפרים הל' שלוחין סי' י"ד בפועל עכו"ם יש שליחות דידו כיד בעה"ב וא"כ יש לומר שאומר לעכו"ם להוציא ולאחר יו"ט יעשה עמו חשבון והו"ל כפועל ושפיר הו"ל שלוחו ועיין נתיבות סוס"י קפ"ח ובשעה"מ פ"א דתרומות:ומרן בבי"ש א"ח סי' ק"ע הביא מה שהרעישו האחרונים על הגמל"מ פ"א מחו"מ אמה שכתב הרמב"ם דאינו לוקה אב"י וב"י אא"כ קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה מעשה והקשו דאכתי חמץ בפסח הו"ל לאו הנל"ע כמבואר קושיא זו במל"מ וחכ"צ סי' מ"ב ותי' בס' דבר שמואל שמשכחת לה בז' של פסח שחל להיות בשבת שא"א לקיים מצות שרפה ותמה החכ"צ הא להרמב"ם פ"ג מהחו"מ הי"א מפרר וזורה לרוח וזה אפשר בשבת ותי' הגמל"מ דמפרר אסור משום טוחן וביו"ט הכל מותר מטעם מתוך רק מדרבנן אסור ותמה השואל דבשבת נמי יכול לשורפו ע"י גוי והוי לנל"ע ותי' מרן בבי"ש דודאי ע"י גוי מושבת הוי מ"מ לא מינתק הלאו רק כשמבערו, או ע"י שלוחו שהוא כמותו, אבל ע"י עכו"ם לא הוי שלוחו ושפיר לוקה והביא דברי הח"ס הנ"ל שדחה דברי השל"ה והמג"א מה"ט דלא מתקן הלאו למפרע אלא דכתב עליו מרן דעכ"פ יש לדון דשפיר כתב השל"ה עכ"פ בחמץ שלא ידע בו דליכא ב"י למפרע ולא צריך לנתוקי הלאו ושפיר אפשר ע"י עכו"ם ולא קשה אשל"ה:עוד תי' מרן דהשל"ה מודה דע"י עכו"ם אינו מתקן מה שעבר למפרע ואפ"ה טוב שיבערנו ביו"ט ע"י עכו"ם מלהשהותו עד הלילה ויעבור יותר דאכתי לא ס"ל סברת ר"י בתוס' דמשהה ע"מ לבערו אינו עובר בב"י שזה חידש המג"א אח"כ וסיים דתשביתו דרבנן לא הוי רק משום דילמא אתי למיכל ומצוותו רק שיהי' מושבת ולא שישביתנו הוא בעצמו ושפיר מקיים גם ע"י נכרי:ובדברי עם חתני בנו היקר שליט"א אמרתי עוד לפ"מ שהקשה הטור א"ח סי' תמ"ה למה אסור ליהנות באפרו של חמץ אחר ששרפו דהא כל הנשרפים אפרן מותר ועיין תוס' שלהי תמורה וברש"י שם ותי' הטור דתלוי בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י שהוא בשרפה אפרו מותר דקיי"ל כל הנשרפין אפרן מותר ולרבנן אסור דכל הנקברים אפרן אסור. והנה הטעם דכל הנשרפין אפרן מותר משום דאין לך דבר שנעשה מצוותו וליאסר ולכן אי מצוותו בשריפה לאחר שנעשה מצותו בשריפה אפרו מותר אבל הנקברים דליכא מצוה בשריפה אלא דנקברים משום שאסורים בהנאה וקוברין אותן שלא יהנו בהם ולא יבואו לידי מכשול א"כ ליכא למימר נעשתה מצותה דעיקר קבורה אינה מצוה אלא כדי שלא יהי' תקלה א"כ לדידן דקיי"ל כחכמים דשריפה לאו דוקא וליכא בחמץ נעשה מצותן ותשביתו הוא רק שלא יבאו לידי תקלה ושפיר יכול להוציאו ע"י עכו"ם: אגרת י'הקדיש חמצו או אסרו בהנאה קודם פסח ולאחר הפסח שאל עליו אי עבר למפרע בבל יראה וב"יהקדיש קמח לעני ושכח למכרו קודם הפסחקו' בדברי הגר"ח הלוי דמחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמיםביאור דברי תוס' דלא אמרו הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ אלא בבעלים | |
|
Another site by e-Notations