: ספר משנה הלכות חלק י סימן קטז

הקודם הבא

אי יש לאסור אכילת תרנגול הודו (טורקי) ביום חגם

ה` לסדר אברהם הוליד את יצחק התשמ"א בנ"י

מע"כ ידידי ורב חביבי הרב הגאון המפורסם וו"ח כש"ת מוה"ר אפרים גרינבלאט שליט"א בעל מחבר ספר רבבות אפרים ג"ח.

אחדשכ"ת בידידות נאמנה,

תחילת דינו של אדם על ד"ת אשר בקש לדעת חוו"ד העני` באחד שרוצה לפרסם שהאוכל תרנגול הודו (טוירקי בלע"ז) ביום חגם טענקסגיווינג בלע"ז הוי איסור גמור ובכלל יהרג ואל יעבור ומעכ"ת הגם שאינו רוצה להתיר מ"מ לפרסם דבר כזה במדינה חפשית וחג זה להם סמל לחירות ואנחנו נהנים מהם ואם יצא באיסור כזה יש בזה משום איבה ומראים שאין מכירין טובה עבור החפשיות והו"ל כעין דינא דמלכותא. ובסוף המכתב סיים שבשבוע שעברה הי` אצל הגאון הגדול רבי משה פיינשטיין שליט"א (השית"ש ישלח לו רפואה שלמה מן השמים) ושוחח עמו עבור זה עכ"ל.

וראשונה ידידי מאד אני מצטער שלא כתב לי חוו"ד הגרמ"פ שליט"א ועכ"פ מה שאמר בזה מרן הגאון שליט"א כי מה לתבן את הבר אם הוא אמר לו איזה פסק או חוו"ד אליו תשמעון ואולי כוונתו לפ"מ דמבואר בנמק"י סנהדרין ל"ו והובא ברמ"א יו"ד סי` רמ"ב וכן פסקו האחרונים דאין לומר דעת הגדול קודם שמא הקטן לא ירצה עוד לומר דעתו נגד הגדול ולכן שכל את ידיו ולא הגיד כלל מה שאמר הגאון שליט"א כדי שאוכל לכתוב לו מה שעל לבי.

והנה מטעם דינא דמלכותא או מטעם איבה לא ידעתי אי משום זה יש לנו למנוע מלכתוב דעת תורה ואם באמת היה בזה איסור עד כדי יהרג ואל יעבור לא היינו חוששים כלל שלהם הוא חג, והרבה חגאות יש להם וח"ו לנו לחוג בחגאות שלהם וגם מה שנוגע לתורתינו הקדושה לא חוששין לדין של דינא דמלכותא עיין ש"ך ח"מ סי` שנ"ו סק"י מה שתמה על הרמ"א שם דלא אמרינן דד"מ דינא מה שהוא נגד התורה ועיין בספרינו משנה הלכות ח"ז סי` ע"ד ובפרט לענין לשמור חג שלהם שהוא איסור גמור ובפרט בחגאות שעושים לעצמן שהוא בכלל בודה דת לעצמו עיין רמב"ם פ"י מהל` מלכים ה"ט עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול אם עשאוהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו כללו של דבר אין מניחין אותו לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן וכו` ע"ש.

ומיהו לעצם הענין לפענ"ד ליכא בזה דין דיהרג ואל יעבור והנה ביו"ד סי` קע"ח אין הולכין בחוקת עובדי כוכבים ולא מדמין להם וכתבו התוס` ע"ז י"א א` דתרי חוקי עו"כ יש א. שעושים להבל ולשטות וכזה אין כתוב באורייתא עושים דלאו מינייהו גמרינן, ב. שעושין לעו"כ וכזה גם שמצינו בתורה אין עושין כמנהגם וכ"כ בסנהדרין נ"ב ב` דרך כהני עו"כ הי` להשחית זקנו לפיכך אסרה התורה להשחית זקן עיין רמב"ם פ"ב מה` עו"ז והביאו בגליון מהרש"א, וכתב הרמ"א ז"ל דלא אסור אלא בדבר שנהגו בו עו"כ לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות או בדבר שנהגו למנהג וחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עו"כ מאבותיהם ועיין ביאור הגר"א אות ז` שם מה שהאריך הרבה.

הנה כתבו דדוקא דבר שנהגו למנהג וחוק ואין טעם בדבר איכא למיחש משום דרכי האמורי אבל בדבר שנתנו טעם לדבר הרי טעמו בצדו א"כ בהני שאוכלין תרנגול כפי ששמעתי הוא משום שלא הי` להם לאכול ומצאו אותו העוף ושמחים ונותנים שבח על שמצאו העוף לכאורה אין זה בכלל חוק משום דרכי האמורי אלא דמ"מ יש לעיין בזה מטעם חג ועיין יו"ד סי` קמ"ז ס"ז עו"כ שעושה הוא חג לעצמו ומודה לאלילים ומקלסה ביום שנולד בו ויום תגלחת זקנו וכו` וכיוצא באלו וא"כ אפשר דהאי נמי בגדר זה של עו"כ שמקלסין על שהמציא להם עוף זה אלא שלפי שאומרים הם מודים להשי"ת על זה ולא לעו"כ אלא שגם בזה הרי הם משתתפים ח"ו כידוע וא"כ אפשר דהוא בכלל חגם ומנהג אבותיהם בידיהם ולכן ודאי אין לבנ"י להשתתף עם עכו"ם ביום חגם זה ח"ו ואין רוח חכמים נוחה הימנו ואולי גם אסור מדאורייתא ג"כ אבל לומר דהוה בכלל איסור יהרג ואל יעבור אין לך ודו"ק.

ידי"נ דושכ"ת בלב ונפש.

מנשה הקטן