: ספר משנה הלכות חלק ט סימן תיז

הקודם הבא

בענין נשא גרושה וראתה דם בשעת ביאה אי תלינן בדם בתולים

ג` מנ"א התשל"ג בנ"י יצו"א.

לכבוד פלוני וכו`.

בדבר שאלתו באחד שנשא גרושה ובא עליה ולא גמר ביאתו ושוב בא עליה וראתה דם וטהרה עצמה ובא עליה שנית ושוב ראתה דם ובשעת ביאה אמרה שהי` לה כאבים אי יש לתלות שהוא דם בתולים או שיש לחוש משום רואה מחמת תשמיש. והנלפענ"ד אם הי` פעם אחד ביאה גמורה ולא מצא דם קי"ל כר"ח (בריש התינוקת) דטמאה אבל בנידון דידן לא הי` ביאה גמורה בפעם ראשון וא"כ בביאה שניה שהרגישה כאבים וכן בשלישית הרי הוא בכלל דם בתולים וליכא למיחש לרואה מ"ת כמבואר בש"ע יו"ד סי` קפ"ז סי"ג והגם דלא אמרו כן אלא בבתולה ולא בגרושה שהרי בעולה היא אמנם כבר כתב הנוב"ת בתשו` סי` צ"ב באשה גרושה מאישה כחצי שנה שהיתה יחד עם בעלה הראשון וכתב הנוב"י דאין מקום להסתפק אם נאמנת והלא נאמנת לומר מכה יש לי ומה לי מכה אחרת ומה לי מכת בתולים דגם דם בתולים דם מכה הוא ולכן כל שאמרה שבתולה היתה הרי היא נאמנת ולא מיבעיא אם הרגישה כאבים בכל פעם שהיא מותרת לו אלא אפילו לא הרגישה כאבים כל שלא הפסיקה מלראות פעם אחת נראה נמי דיש לתלות דהרמ"א כתב דאפילו אם לא פסקה לראות פעם א` אם אין לה צער כלל בשעת תשמיש הרי היא ככל הנשים ולא תלינן בדם בתולים והב"ח חולק עליו ופסק דאפילו אין לה צער נמי תלינן בדם בתולים והאחרונים חלקו עליו עיין ט"ז וש"ך שם ובשו"ת משאת בנימין סי` מ"ז האריך ג"כ ופסק כהרב והנוב"י הנ"ל כתב דאף דכל האחרונים חלקו עליו מ"מ אם אשה זו יש לה וסת קבוע אף שכל הפוסקים דחו דברי המרדכי בזו שיש לתלות בבתולים שפיר נוכל לצרף דעת המרדכי שלא להחזיקה ברואה מ"ת ע"ש.

אלא דמה שיש לעיין דאשה זו שלפנינו כשנשאלה על בעלה אמרה שהיא באה מא"י ובעלה הראשון שהיתה עמו היא חשבה שהשיר את בתוליה ולא עוד אלא שהלכה לרופא שם בפ"ת ואמר לה הרופא שהיא כבר אינה בתולה גם היתה בירושלים אצל הרה"ג מירושלים ושאל אותה אם בעלה גבר והשיבה הן אלא כשבאת לכאן לארה"ב ועשתה בדיקה אצל רופא דכאן ומצאה בתולה ואמר לה שהיא עדיין בתולה ושהרופא הא"י לא ידע מה קאמר ועכשיו היא מאמינה להרופא שבארה"ב שעדיין היתה בתולה וא"כ כאן לכאורה לא מפיה אנו חיים שהרי היא בעצמה חשבה שכבר איננה בתולה וכנראה דשכיבתה עם בעלה הראשון היתה שכיבה אלא שהרופא שבארה"ב אמר לה שעודנה בתולה א"כ רק מפיה אנו חיים ולעדות הרופא הרי יש לן הכחשה עדותו של רופא אחר בא"י שאמר לה שאיננה בתולה וכיון שעדותן של הרופאים מוכחשת העמד זה כנגד זה והעמד אשה על חזקתה והרי היא בעולת בעל שהרי הי` לה בעל ובא עליה, ואין לומר העמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה ואית לה חזקת הגוף עיין בעה"מ כתובות ט"ז ד"ה וכיון דרוב נשים בתולות נשאות איכא תרתי רובא וחזקה דגופא, ועיין במלחמות שם, שהרי היא מודה שנשאת וגם בעלה בא עליה וגם החזיקה עצמה כבעולה עד שבאת לכאן והרופא הזה אמר לה להיפוך וכיון שאזל לה עדות הרופא מחמת הכחשה איתרע לה נמי חזקתה שבא ע"י והעמד אשה אחזקת בעולה.

והנראה לחקור אי כל אשה שנשאת הרי היא מיד בחזקת בעולה והנה במשנה האשה שנתאלמנה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך וכו` ובגמ` וכיון דרוב נשים בתולות נשאות וכו` פי` בעה"מ ניהמנא אפילו לשמואל דהכא איכא תרתי רובא וחזקה דגופא והמלחמות טען עליו דהכא ליכא חזקה דגופא דבשלמא כונס את הנערה שלא נישאת איכא חזקה דגופה דלא חיישינן שמא זינתה דבנות ישראל בחזקת כשרות הן עומדות אבל במשנתינו אינו טוען בחזקת בתולה כנסתיך ונמצאת בעולה אלא בחזקת אלמנה נשאתיך או אלמנה מן הנשואין או שנכנסה לחופה ולא נבעלה ואין בשתים אלו חזקה דגופה שאין האשה עומדת בחזקת שלא נישאת מעולם ואין לך בה אלא רוב אבל בחזקת שלא זינתה היא עומדת וכ"ש בדידן שהיא אומרת שנשאת ובא עליה בעלה הראשון שאין לה חזקת הגוף של בתולה.

והאמנם מה שנראה לבא להתיר האי איתתא דהיא אמרה דכל זמן שהיתה תחת בעלה הראשון לא ראתה דם כלל וגרסינן בר"פ התינוקת בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם וכו` ופי` התו` אי בבעילה קמייתא מצא דם ושוב פסקה בבעילה שניה ושוב ראתה בשלישית לית דין ולית דיינא דלא תלינן שוב בבתולים אפילו בתוך ד` לילות אך אי בבעילה ראשונה לא מצא ובבעילה שניה מצא דם בהא פליגי ר"ח ור"א וכ` המרדכי הביאו הב"י סי` קצ"ב וז"ל דא"א לחבורה בלא ש"ז חופה כדאמרינן פ"ק דכתובות (דף י` ע"א) דר"ג שראה במים ומצא דם והא דאמרינן בפ` התינוקת בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם דווקא בדורות הראשונים שהיו בקיאים בדמים אבל בזה"ז אין להקל עכ"ל. מבואר מזה דהך ולא מצא דם ר"ל אחר שבדק המפה ובהא פליגי ר` חנינא ס"ל דע"כ כבר כלו בתוליה ממקום אחר דא"א לחבורה בלא דם ורב אסי תולה בדשמואל אבל היכא דלא בדק המפה לכ"ע אמרינן דחפה ש"ז דעכ"פ א"א לחבורה בלא דם ודשמואל לא שכיח לכ"ע אלא דלר"ח לא תלינן אפילו בדק המפה ולר"א כיון דא"א בענין אחר תלינן בדשמואל אפילו לא שכיח כיון שעכ"פ במציאות הוא, ור"ח ס"ל שאני שמואל דרב גובריה.

והקשו התוס` בנדה ובכתובות מהא דאמרינן בפ"ק דכתובות דמותר לבעול לכתחלה בשבת אפי` אי דם חבורי מחבר ומקלקל בחבורה חייב מ"מ מותר לבעול לכתחלה בשבת משום דלהנאת עצמו מתכווין ודם ממילא אתי ופסיק רישא לא הוי דרוב בקיאים בהטייה ותי` דשמואל בעל בעילה ישרה בלי שבירת בתולים ומהא מיירי ר"ח ורב אסי דמאן דרב גובריה כשמואל יכול לבעול בלא דם ולא לשבר הבתולים וזה לא שכיח אך בכתובות מיירי בבועל בהטי` ואז אפילו מכניס כל האבר ואתרמי ליה הטיה אינו משבר הבתולים נמצא דהא דאמרו הטי` לא בקיאי היינו דשמואל אבל בעילת הטיה שכיח ומה"ט התירו לבעול לכתחלה בשבת. ועיין ש"מ כתובות הנ"ל דהרמב"ן אליבא דתוס` פי` דאפילו הבבלים מזדמן להם מיעוט פעמים הטיה ותו לא הוי פ"ר והריב"ש בתשובה סי` שנ"ד כ` באמצע התשו` וז"ל אלא ודאי הוצרכו לרוב בקיאין הן לומר דכיון דהטיי` מצוה עד שהרוב בקיאין אף למי שאינו בקי אפשר שתזדמן אף שאינו מכוין לה ואף לדידיה לא הוי פ"ר. והרא"ה והריטב"א פי` דגם בבלים בקיאים ככולי עלמא אלא שאינן בקיאים בדין זה ע"ש. והפרישה והב"ח בא"ע וט"ז בא"ח סי` ר"פ האריכו בזה הרבה ולא הביאו דברי הראשונים הנ"ל.

והנה הרמ"א סי` קצ"ג אמה שכתב המחבר דאם בעל ולא מצא דם ג"כ צריך לפרוש מיד אחר בעילת מצוה הגיה וי"א דאינו צריך לפרוש אם לא מצא דם שנהגו להקל אם לא הי` רק העראה בלא גמר ביאה וכתב הסד"ט דכוונת הרמ"א ז"ל כטעם שנהגו להקל בלא גמר ביאתו דדוקא בגמר ביאתו אמרינן דלא בקיאינן בהטיה אבל בלא גמר ביאתו כ"ע בקיאי בהטי` ודקדק כן מדברי התוס` נדה וכתובות בתי` השני דדווקא בגמר ביאתו ולא מצא דם מטמא ר"ח דהטי` בגמר ביאה לא שכיח אבל בתחילת רוב בקיאין א"כ דלמא מתרמי ג"כ לשאינו בקי והוא תי` שני של התוס` הנ"ל, והיו צריכין לזה דרש"י בחגיגה פי` בהדיא דשמואל יכולני לבעול כמה בעילות בהטיה א"כ ס"ל לרש"י דבעילה ישרה בדרך גבר בעלמא אפילו לשמואל א"א בלי שבירת בתולים וע"כ שמואל בהטי` בעל וא"כ הדרה קושיא לדוכתה ולכן תי` באופן אחר דלגמור ביאה בהטי` צריך רב גובריה אבל בתחלת ביאה כ"ע בקיאי בהטייה.

וראיתי בשו"ת אמרי אש סי` ס"ו שהקשה דאכתי לא שמענו מדברי התוס` אלא אם מתכוון להטות אמרינן כ"ע בקיאי בתחילת ביאה אבל אם אינו מתכוין להטות לכ"ע לא שמענו והא דאמרינן בנדה שאני שמואל דרב גובריה היינו משום דלשאר אנשים אפילו יאמר שבכוונה הטה אפ"ה אסורה כיון שגמר ביאתו ואין אנו בקיאין אבל כל שלא כוון להטות מנ"ל אמנם מדברי הריב"ש הנ"ל שכתב שאפשר שיזדמן אף למי שאינו בקי ואף שאינו מכוין ובאמת בגמ` כתובות שם א"ל שמא הטית אמשול לך משל וכו` א"ד הכי אמר ליה שמא במזיד הטית ועקרת לדשא ועברא וכו` משמע דתלוי בלישנא ולל"ק הכ"נ חיישינן שמא הטה אפילו בלי כוונה ועיין רש"י איכא דאמרי בלא מתכוין לא שכיח הטי` ולא אמרינן שמא הטה משמע דללישנא קמא אפילו בלא מתכוין שכיח הטיה ועיין רמב"ם פי"א מה"א הלי"ב ובטוש"ע א"ע סי` ס"ח.

והנה הח"ס ז"ל בשו"ת אמרי אש הנ"ל סי` ס"ז כתב דכל שהערה ולא בעל מחמת דוחק הפתח לעולם תלינן בהטייה דלא שמענו מעולם מי שהחמיר בהבועל בעילת מצוה בשבת לא יבעול וישנה דנימא פעם אחת הערה והטה ובפעם הב` יוציא דם זה לא שמענו אלא אם הטה בראשונה מחמת דוחק יטה גם בשניה וכמה פעמים וגם ע"ז אמרינן רוב בקיאין ומזדמנים להם הטיה וה"ה דלא מחשב הוצאת בתולים אלא בבעילות מירוק הראשונה ומן אז ואילך כל זמן שמרגשת כאב אינה בכלל רואה מ"ת ע"ש.

ולפ"ז עלתה לן שריותא דהאי איתתא דהנה אמרה דמבעלה הראשון לא ראתה דם מעולם וגם לא הרגישה הכנסת כל האבר א"כ תלינן דודאי רק הערה והטה מחמת דוחק הפתח והגם שלא נתכוין להטות דבעל באשתו למה יתכוין להטות מ"מ אמרינן מחמת דוחק הפתח הטה וכל שתלינן בהטייה לעולם תלינן בהטייה ולכן לא ראתה וא"כ נשארה בתולה מבעלה והיא בחשבה שבעלה לא ידעה וחשבה שכבר שבר בתוליה אלא שלא ראתה דם או שנאבד הדם והרופא שם בראה שהערה בה סמך לעצמו שודאי בעל וגמר ביאתו ולא בדק כל צרכו ואח"כ כשבאתה לכאן ובדקה הרופא כאן ראה שהרופא טעה ונתברר האמת שעדיין לא שבר בתוליה וגם בעלה השני כשבא עליה לילה ראשונה לא גמר ביאתו רק הערה בה ולכן ג"כ לא ראתה דם עד שבא עליה שנית ושבר בתוליה וקצת ראי` שאז כבר הרגישה כאבים ולכן נראה דמותרת לבעלה ולא הוי בכלל רואה מ"ת כל זמן שתרגיש הכאבים או שתעבור פעם בלי ראיה ואם שוב תראה אז חיישינן לה כרואה מ"ת.

והגם כי יש לבעל דין לחלוק דהאיך נסמוך על זה שהוא לא הוי רק השערה וגם באיסור של רואה מ"ת אמנם הרי כתב הנוב"י סי` צ"ב דרואה מ"ת לא הוי אלא איסור דרבנן משום קביעת וסת והרבה שקדו חז"ל שלא לאסור אשה על בעלה משום רואה מ"ת וכיון דיש לסמוך על הטי` ויש קצת רגלים לדבר שיש לה כאבים בשעת תשמיש ועד השתא לא הרגישה בכאבים ולכן בואו ונסמוך עלה דהטי` ונתיר אשה לבעלה כנלפענ"ד להלכה, ולמעשה ישאל עוד מורה הוראה אחר גדול בתורה ואז אמט כשיבא מכשורא.

אלו דברי הטרוד והעמוס בעבודת הקודש בלב ונפש

מנשה הקטן