: ספר ׳ ׳©׳ ׳” ׳”׳ ׳›׳•׳× ׳—׳ ׳§ ׳“ סימן קיז



הקודם  הבא 

המשכה על רצפת אבנים אי מהני למקוה

כבוד ידי"נ רבי האי גאון ד"ת, ראש בשמים, תמם עם תמימים ויוסף הוא המסביר סברה ישרה הלכה ברורה וכ` כקש"ת מוה"ר יוסף אדלר שליט"א אבד"ק טורדא ירושלים עיה"ק תו"א.

אחדשהד"ג, בינתיים קבלתי מכג"ת לוחות שניות מעשה ידיו להתפאר בשאלה הלכה למעשה מה שמצא בס` מכתב סופר יו"ד סי` ס"ב בבאר מרים מהמו"ל (והספר הזה לא נמצא במחיצתי) מחלוקת בעל אמרי יושר עם בעל באר חיים מרדכי אי מהני המשכה למקוה על גבי רצפת אבנים והגאון בעל אמרי יושר רצה להתיר וראיתו מדברי התוס` ב"ב ס"ו ע"ב והגאון בעל באר חיים מרדכי דחה ראיתו מגמ` יומא דף כ"א דשאני רצפת עזרה שהרי מוראה ונוצה ודשון מזבח הפנימי נבלעו במקומן אף דבנס נעשו מ"מ מצינו דרצפת העזרה ראויה לבלוע משא"כ סתם רצפת אבנים דאינה ראויה לבלוע לא ע"כ. וכגה"ת דחה דברי הבאר ח"מ בשתים חדא דכפי הנראה דהנס לא נעשה אלא אם היה הדור ראוי לכך דומה לנס של נר מערבי כדאיתא מצאו כבה מדליקו והכ"נ בהני אם לא נבלעו הי` מוציאו ממקומן ועוד דבעיקר הבליעה של נס אין לו שום דמיון כלל עם בליעת מים בקרקע דבליעת מים בקרקע הוא מחמת רכות הקרקע בדרך הטבע ובליעת הדשן ונוצה וכו` בעזרה היו כבליעת קרח ועדתו עכ"ל.

והנה מה שכתב כהדג"ת דכפי הנראה הנס לא נעשה וכו` דבר זה במחלוקת שנויה בירושלמי יומא פ"א ה"ד שהקשו שם תני לא היו מניחים אותו לאכול לא חלב ולא ביצים וכו` ופריך ולא מן הניסים שהיו נעשין בבית המקדש הן א"ר אבין על שם לא תנסון א"ר יוסי בי רבי בון כאן בראשון וכאן בשני פי` דפריך למה היו צריכין לשמרו כל כך והלא מן הניסים היו שלא ראה כה"ג קרי ביוה"כ ומשני רבי אבין דלכתחילה אין סומכין על הנס ורבי יוסי משני דבראשון פי` בבית ראשון היה הנס אבל לא בשני ומתני` במקדש שני מיירי ע"ש הרי דדא הוא מחלוקת ופלא על הק"ע שם בה"א במעשה דבן אולם מציפורן שאירע קרי לכה"ג ביו"כ ונכנס בן אולם ושימש תחתיו בכהונה גדולה ופי` הק"ע שאירע מקרה מקרי שנטמא ע"י אחת מטומאות אבל קרי ממש אי אפשר לומר דתנן באבות שלא אירע קרי לכה"ג ביו"כ מעולם והרי הירושלמי לשיטתו אפשר דבבית שני הכ"נ דאירע והוא ז"ל בעצמו פי` כן בסמוך ה"ד וצ"ע. ובאמת מבואר כן בתוס` ישנים יומא דף כ"א דאיכא בירושלמי מעשה ואירע קרי לכה"ג ונכנס יוסף בן אולם ע"ש והוא כגרסתינו.

ומכאן צ"ע קצת גם לתוי"ט פ"א דדמאי ה"א ד"ה החומץ שכתב הטעם דאיצטריך למיתני אפילו שמעולם לא החמיץ משום דאין סומכין על הנס ולא הרגיש בירושלמי יומא הנ"ל גם בתוס` חדשים שם הביא ממוהרש"ח ז"ל דיותר הי"ל להתוי"ט להביא מ"ד ומ"ו דחששו לקרי וכתב דגם משם אין ראי` די"ל דאיירי בבית שני כדאיירי במשנה ג` שהיו רשעים שבודאי אינם ראוים לנס ועיין רע"א שם בתוס` רע"ק שהביא מהמאירי ועיין שם בח` המהרי"ח וכולם לא הביאו דברי הירושלמי ומיהו במהר"ץ חיות ריש יומא ובשיח יצחק הביאו דברי הירושלמי הנ"ל.

ויש לעיין נמי מכאן מה שכתב כ"ג דהנסים היו כעין הנר מערבי של המנורה דלפום ריהטא מדברי הירושלמי נראה דבבית ראשון לעולם נעשו הנסים ונר מערבי גם בבית ראשון פעמים שמצאו כבה ולא מפלגי בירושלמי אלא בין בית ראשון לשני וי"ל, ומה שכתב כ"ת דלא דמי הני אהדדי כעוכלא לדני דהני שבלעו היה כעין בליעת קרח וכ` אבל בליעת מים הוא כדרך הטבע שהקרקע סופג את המים פשוט דצדקו בזה דברי כ"ג דמה דמיון הוא זה והא ראי` לדבריו דהרי בבית שני למ"ד בירושלמי דלא נעשו הניסים אפ"ה היה משקה בית מטבחיים דכן ואז כבר לא בלעה הרצפה ולא הוה בלוע וע"כ צ"ל דמטעם המשכה נגעו בה דמועיל ברצפה וכדעת הר"מ מפונטויא"ז בתוס` הנ"ל וא"כ בשתים עלתה לכ"ג.

ומה שרצה המוציא לאור לישב דברי הגאון מוה"ר במ"ח עפ"י סברת התוס` שבת דף צ"ה ע"א דע"י הגומות בין רובד לרובד איכא חששא דאשוי גומות ולפ"ז תי` דגם המשכה על גבי רצפת אבנים כשרה מחמת הגומות שהן ראוין לבלוע בליעה וכ"ג דחה דבריו דלענין אשוי גומות איכא חיוב אכל גומא וגומא משא"כ לענין המשכה בקרקע לא מהני גומות בין רובד לרובד והביא ראי` מא"ח סי` שנ"ז ס"ב שכתב דסילון של עץ אין המים ראויין לבלוע בו אבל אם עשוי כעין רצפה של אבנים מבליע ושרי (ועיין תוס` עירובין פ"ח ע"א בסופו) ודייק כ"ג מדלא קאמר ברצפת אבנים אלא כעין ע"כ צ"ל כמו שמפרש המ"ב באבנים קטנים כמו שמרצפים החצרות שיש הרבה עפר בין אבן לאבן אבל רובדים שבעזרה היו גדולים אמה האבנים ולא שייך כאן בליעה ע"כ.

ולפום ריהטא אי משום הא אכתי איכא לספוקי בה דהרי באמת מצינו מחלוקת הראשונים ז"ל בשיעור הצריך להמשכה דהב"י סי` ר"א הביא בשם ספר המנהגות ששיעור המשכה הוא ממקום רחוק כדי שתכלה רגל המשכה קודם שיגיעו המים למקוה והב"ח הוסיף שכן גם דעת רש"י תמורה י"ב ובלחם ושמלה ס"ק קע"ה כתב דהיכא דאפשר ודאי יש להחמיר בזה ואפילו לדעת הש"ע סעי` מ"ה שפסק דשיעור משיכה אין פחות מג` טפחים והוא דעת הר"י בתשובה הביאה בכלבו ועוד וא"כ כל מקום דליכא שיעור ג` טפחים לא הוי המשכה ועיין פרשת מרדכי להגר"מ בנעט יו"ד סי` י"ח דברוחב בעי ג"כ עכ"פ טפח א"כ פשוט דצדקו דברי כ"ג לפי שיטתם ואין בדברי המו"ל ממש משום הגומות אמנם הרי איכא דעת הרשב"א בשער המים שער ד` הביאו הב"י ג"כ דהמשכה סגי בכ"ש וכן הביא התשב"ץ בשמו ח"א סי` מ"ט ועיין ר"ש פ"ב מ"ח ומ"ט דמשמע נמי דאפילו כ"ש ועיין חזו"א מ"ק ת` סי` ח` אות י"ג וצ"ע אבל לפי שיטת הפוסקים דהמשכה בכ"ש כשר א"כ שפיר איכא למימר כדעת המוציא לאור ונאמר דגם דעת התוס` ב"ב דבכ"ש סגי בהמשכה וא"כ ההמשכה נעשה בין רובד לרובד אבל על הרצפה ממש על אבנים הכ"נ דאין כאן המשכה.

והכן נראה לדייק מדברי התוס` שכתבו והר"ר משה מפונטויז"א דוחה דאע"ג דשאיבה דאורייתא היא בקרקע טהור משום שאי אפשר בלא המשכה דכי נפלו מן הכלי לרצפה שהיא חלקה ממשכי אילך ואילך והו"ל כשאובה שהמשיכה כולה דכשרה ע"ש. ומדכתבו דממשכי אילך ואילך הוה כשאובה שהמשיכה כולה משמע בבירור דלא בעי ג` טפחים למשיכה דאי נימא דהר"ר משה מפונטויז"א בעי נמי ג` טפחים א"כ מאי פשיטא ליה דאי אפשר בלא המשכה אילך ואילך כיון דס"ל שאובין דאורייתא אכתי איכא לספוקי דלמא לא נמשכה ג` טפחים אף שבודאי נמשכה קצת דזה לאו הכרח הוא שימשך ג` טפחים על הרצפה אבל אי נימא דכ"ש סגי אתי שפיר דודאי המשיכה כולה אילך ואילך בכ"ש וזה לפענ"ד ברור. וכיון שזכינו דדעת התוס` דהמשכה בכ"ש א"כ יש לישב דעת המו"ל דההמשכה הוא ע"י הגומות וא"כ אין ראי` מדברי התוס` להגאון בעל אמרי יושר.

איברא דאף שביררנו דעת התוס` דבכ"ש סגי בהמשכה מ"מ נראה פשוט דעת התוס` דגם על הרצפה ממש מהני ההמשכה בכ"ש שהרי כתבו שם התוס` וז"ל דכי נפלו מן הכלי לרצפה שהיא חלקה ממשכי אילך ואילך וכ` ומדדייקי התוס` שהרצפה הוא חלקה מבואר דמיירי שנפלו על חלקת הרצפה ממש שהם האבנים ואפילו התם מהני המשכה כ"ש וא"כ מוכרח דאפילו על אבנים מועיל המשכה דלא כמו"ל אלא כאמרי יושר הנ"ל. אלא דמעתה לא צריך נמי לחלוק המשנה ברורה שהביא כ"ג ואין דבריו מוכרחים ועיין נתיב חים ש"ע או"ח שנ"ז הנ"ל מה שמיישב דברי המג"א סק"ט וחילק חילוק המ"ב הנ"ל וצ"ע.

ומידי עברי בדברי הנתיב חיים והמ"ב הנ"ל נתתי אל לבי דדבריהם תמוהים מאד שהרי הנתיב חיים הקשה אמה שכתב המחבר דאם עשוי כרצפה של אבנים מבליעים ממה שפסק הרמ"א יו"ד סי` ר"א סעי` מ"ו דרצפת אבנים לא מבלעי ותי` דיש לחלק בין רצפת אבנים חלקים קטנים ובין רצפת אבנים רחבים כרצפת חדרים ועליות נראה דס"ל דברצפת אבנים רחבים פשיטא ליה דאינו ראוי לבלוע וחלוק זה צ"ע רב דהרי מבואר בתוס` ב"ב ס"ו הנ"ל להדיא דאפילו רצפת אבנים שבמקדש דהוה אבנים רחבים ואפ"ה מועיל המשכה בהוא וא"כ ע"כ דגם זה הוא שיטתם בתוס` עירובין הנ"ל וגם דעת המחבר כן דאפילו באבנים רחבות נמי מהני המשכה ודלא כהנתיב חיים וצע"ג. גם בעיקר קושיתו לפענ"ד קושיא מעיקרא ליתא דהרי פשוט לכל מעיין דהמחבר לא אזיל בזה בשיטת הרוקח שהביא הרמ"א ז"ל אלא ס"ל להמחבר דהמשכה מועלת אפילו על רצפת אבנים ממש וא"כ מאי מקשה מהרוקח על המחבר ז"ל כיון דהמחבר לא ס"ל כן ופליג עליו וכן נראה להמעיין שם ביו"ד סעי` מ"ו להדיא שכתב המחבר דין המשכה משם הראב"ד ז"ל וע"ז כתב הרמ"א ז"ל וי"א דאין המשכה מועלת על רצפת אבנים ע"ש וידוע לכל יודעי דת ודין דכל מקום שכתב הרמ"א ז"ל וי"א פליג על המחבר וא"כ מבואר דדעת המחבר גם ביו"ד כמו בא"ח סי` שנ"ז דעל הרצפה נמי מהני המשכה דרצפה נמי בולע או מקרי בליעה ודברי המחבר כהדדי נינהו ואין כאן שום קושיא מדברי הרמ"א על המחבר דלא פסק כן וז"פ וברור בס"ד ומקום הניחו לי להתגדר בו.

אלא דאכתי פש לן לבאר מה שראיתי בחיבור לטהרה כלל ג` אות י"ט שהקשה ארמ"א ז"ל כאן שכתב דרצפת אבנים אינן ראוין לבלוע ולכך לא מועיל להן המשכה ותקשה ליה למה לא הגיה כלום גם באו"ח סי` שנ"ז דברצפת אבנים אינו מועיל לדעת הרוקח ובאמת לרוקח שממנו מקור דין זה משמע דגם לענין שבת החמיר שלא לשפוך על רצפת אבנים רק ע"ג קרקע ואף שיש לדחות ולומר כונתו ע"ז מ"מ כיון דיכולין לומר כן א"א להקשות עליו אבל לרמ"א כיון דסתם כן א"כ גם כאן קשה למה החמיר ברצפת אבנים ודוחק לומר משום חומרא דנדה דהא שבת חמירא דהוה בסקילה וכו` ע"ש שהניח בצ"ע. וכבוד צדיק במקומו מונח אבל לפענ"ד דברי רמ"א ז"ל ברורין אלא שנראה דלא ראה הגאון ז"ל דברי הרוקח בפנים בסי` שע"ז שממנו מקור מוצא דין זה שכתב שם וז"ל וקי"ל מקוה שהשאיבה במשיכה כשר בפ"א דתמורה כי אתא רבי דימי אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכה כולה טהורה היינו בקרקע המשיכה בארץ להבלע נתבטלו אגב קרקע וכשנמשכו לגומא נעשות כאלו באות מלחלוחית הקרקע אבל לא על גבי רצפת אבנים ודפין לא נתבטל תורת השאיבה וקי"ל משנת ראב"י קב ונקי ע"כ ע"ש.

מבואר דטעם הרוקח דבעי משיכה בקרקע דוקא שע"י זה המים נתבטלו אגב קרקע והוה אח"כ כאלו באות מן הקרקע והטעם בזה דהוה כעין זריעה ומחובר לקרקע שיצאו מידי שאובין ודין ביטול בקרקע קאתי עלה והיינו כעין זריעה דמחובר מבטל השאובין וכ"כ להדיא המרדכי פ"ב דשבועות סוף סי` תשמ"ה וז"ל והיכי דלית ביה מ` סאה ואייתי מיא ואמשכינהו מאבראי שפיר דמי דאמר ר` שימי שאובה שהמשיכוה כולה טהורה וכתב הרא"מ בס"י וז"ל שמעתי דמפרש דהל"מ ל"ש המשיכה ע"ג קרקע או רצפת אבנים ולא נ"ל דלא אמר ר` יוחנן אלא שהמשיכה ע"ג קרקע שראוי לבלוע ואז נתבטלו אגב קרקע וכשזוחלת לגומא נעשית כאלו באו מתמצית הקרקע כי נתבטל מהם שם שאובים אבל המשיכה על גבי רצפת אבנים או נסרים שאינן ראוין להבליע לא נתבטל שם שאובים מינייהו שהרי אינם יכולים לדונם כאלו באו מתמצית הקרקע שהרי אינן יכולים לבלוע מהתמצית והן מצאתי בתשו` הר"ר אליעזר מוורדן ברוקח וכו`.

אבל לפי טעם זה מבואר נמי החלוק משבת למקוה דבשלמא לענין שבת לא הגיה הרמ"א כלום דאף שאינו בולע ברצפת אבנים מ"מ כיון דכל שיש כשיעור חז"ל ד"א על ד"א מותר מדינא לשפוך שם המים אף שאין הרצפה בולע לדעת הרוקח מ"מ כיון דלדעת שאר פוסקים בולע וגם לרוקח אינו מוכרח לאסור בזה דס"ל דעכ"פ אף שאינו בולע מ"מ כיון שיש כשיעור דע"ד סגי וכמו שכתב הגאון בעל חיבורי טהרה בעצמו דאינו מוכרח לומר דפליג בזה גם לענין שבת ממילא הניח בזה לשיטת המחבר וס"ל דגם בהא לא פליג הרוקח אבל הכא כיון דכל שלא נבלעו המים א"א לומר דנתבטלו ולעולם הו"ל דין שאובין עד שלא נתבטלו בקרקע וכיון דבעי ביטול בקרקע דוקא ולכן ס"ל דאסור והרואה יראה בדברי הרוקח דהוא ז"ל בעצמו מחלק חילוק זה ומיושבים דברי הרמ"א ז"ל מסתירת החיבור לטהרה כנלפענ"ד.

ומעתה נחזור לדידן דאף שדחינו ראיית בעל בח"מ ונתקיימה ראיית הגאון בעל אמרי יושר בדברי התוס` ב"ב דגם ברצפת אבנים ס"ל דמקרי המשכה אמנם לעיקר דינא אין משם ראיה כלל לדידן דהרי לפמ"ש דדבר זה הוא מחלוקת הפוסקים שהביא המחבר והרמ"א יו"ד הנ"ל דדעת המחבר דע"ג הרצפה נמי מהני המשכה והרמ"א פסק כהרוקח דאין המשכה מועלת אלא ע"ג קרקע הראוי לבלוע בה ולא על גבי רצפת אבנים כלל שאין ראוי לבלוע בה וא"כ לא זכיתי להבין ראיית בעל אמרי יושר מדברי התוס` דודאי אמת דהתוס` ס"ל הכי גם בגמ` עירובין מפורש כן בתוס` וגם המחבר פסק כן אבל הרי הרוקח פליג בזה וגם הרא"מ והר"א מוורדן שהביא במרדכי פליג וכיון שכתב הרמ"א ז"ל דלכתחילה יש להחמיר כדעת הרוקח מאן ספון לחלוק על רבינו הרמ"א אפילו לכתחילה בענין מקוה ואיסור כרת ובפרט כי המרדכי כתב דבמקוה יש לצאת כל הדעות וכ"כ התשב"ץ ועוד פוסקים. ועיין שו"ת ח"ס יו"ד סי` רי"ד שתמה מה שלא חששו לשיטה זו שהוא שיטת הרא"מ והר"א מוורדן ורוקח ותי` משום דאנן לא נהגינן לסמוך אמקוה כולו שאוב מ"מ לכתחילה לא התיר נגד הרמ"א ועיין דרכ"ת אות רמ"ד רמ"ז. פסקא דדינא בהא סלקן ובהא נחתינן דאף דדברי הגאון בעל אמרי יושר נכונים בדברי התוס` מ"מ לדינא אין משם ראי` כלום ופלא שלא הרגישו בזה הני גאוני (אבל אין לי הספר הנ"ל לעיין בו בפנים מה שפלפלו בזה הגאונים וסמכתי רק על העתק כגה"ת).

ולא באתי רק להעיר דהגם דנחלקו ברצפת אבנים מ"מ קרקע הנעשה מצעמענט כתבו כמעט כל האחרונים דלכ"ע מקרי ראוי לבלוע ועיין דרכ"ת הנ"ל וגם באות ר"ו ורט"ו.

ובזה הנני ידיד נפשו באמת דושלכהדר"ג בכל עת השמח להשתעשע בדבריו הטהורים ולהתעלס באהבים אהבה של תורה ברגשי כבוד ואהבה בלב ונפש.

מנשה הקטן

כ"ח מרחשון התשכ"ו.

הקודם  הבא 

מצוה יומית <> Daily Mitzvah      כתבו אלינו <> Contact Us      שאלות שכיחות <> FAQ  
Disclaimer & CopyrightIn conjunction with
   Another site by e-Notations