: ספר משנה הלכות חלק ג סימן מא

הקודם הבא

בהנ"ל

יומא הילולא דתנא אלקי רשב"י זי"ע ג"ל למט-מנים התש"כ ברוקלין יצו"א.

מאלקי המערכה שלום וברכה, וכט"ס לידיד נפשי הרב הגאון המפורסם וכו` חוב"ת כש"ת מוה"ר בן ציון לכטמן שליט"א רב ואב"ד בירות -ירושלים עיה"ק.

שלום וברכה כל הימים.

יקרת מכתבו הגיעני בה הוא מבאר דבריו הראשונים בענין הדחת כלים בשבת לצורך סעודה בדיוק משה"ל מה שכתב אם הם צריכים לו וכו` ודייק מזה אם הם צריכין לו כלומר שאין לו כלים אחרים לאכול בהם הסעודה האחרת אבל אם יש לו כלים אחרים וכו`.

ולפי שדברי כת"ה אהובים עלי אמרתי להשתעשע בדבריו הנה בהא דיוקא דאם הם צריכים לו באמת קשה לדייק כן לענ"ד וכמו שאמרו בגמ` עירובין אי דייקנא כולי האי לא גמירנא דכנראה שגרת לישנא הוא אלא גם לפי דעת כ"ג יש לומר דרצה להדגיש בזה דמותר להדיח מיד אחר אכילה אפילו בלילה לצורך מחר ולא צריך להמתין עד לפני האכילה ממש וכמו שכתבו בזה האחרונים בלשון הש"ע סי` שכ"ג שכתב מדיחין כלים לצורך היום ועיין א"ר ומשנה ברורה שם והכ"נ י"ל אם הם צריכים לבו ביום מותר מיד להדיחם.

איברא דגירסת רבינו הבה"ג ז"ל בפ` כ"ב הל` שבת ת"ר מדיחין כלים בשבת לאותה שבת אבל לא למוצאי שבת ולא כתב כלל אם הם צריכין לו או לא אלא סתם כתב דלאותה שבת מדיחין כלים ומדבריו ז"ל נראה ודאי לדייק דבכל אופן מדיחין אפי` יש לו וכן יש לדייק מסוף דבריו שמסיים אבל לא למוצאי שבת והאי אבל לא למוצאי שבת ודאי מיותר הוא ובגמ` לא גרס כלל אבל לא למוצאי שבת אלא מן המנחה ואילך וכו` ולמה שינה רבינו מלשון הגמ` וי"ל דבכיון בא רבינו הבה"ג ז"ל בשינוי לשונו לדייק דדוקא כשמדיח למוצאי שבת הוא דאסור ובא להוציא רק מוצאי שבת אבל מדיח לשבת אפילו שיש לו כלים אחרים מותר דעכ"פ לאו למוצאי שבת הוא.

גם הלום ראיתי בספר העתים עמוד 285 וז"ל ת"ר קערות שאכל בהם ערבית מדיחן לאכול בהן בצהרים דכיון דזמן אכילה הוא ואיכא אנשי דמתענגי ומפנקי ובעי למיכל בצהרים שרי להו להדיח דכל אכילה דצורך שבת הוא וכו` מן המנחה ולמעלה שוב אינו מדיח דלאו אורח ארעא למיכל תוב ולא צורך הוא והוי לי` מכין משבת לחול ע"כ והכ"נ איכא למידק סיום דבריו מדסיים ולא צורך הוא למה לי` סיום דבריו והוי לי` מכין משבת לחול וי"ל נמי דבא לדייק דהאיסור דוקא משום דהוי לי` מכין משבת לחול וא"כ בכל מקום דלא הוי מכין לחול אלא שאוכל בהן בשבת הכ"נ דכה"ג מותר להדיחן וכ"ז אם אמרתי שנוכל לדייק בכל הלשונות האלו כי לענ"ד קשה לדייק דיוקים כאלו אף שדברי רבותינו הראשונים כל קוץ תורה שלימה הם כידוע.

ומה שהביא ראי` מקיפול בגדים ובמכתבי הראשון לא השבתי על זה כלום כי חשבתי לכאורה דאין מכאן ראי` לדידן אבל מאחר שראיתי שכ"ג חזר וחזק וסמך על זו אעלה על הכתב מה שעלה במחשבתי בדין זה והוא שהרי דין זה דאין מקפלין בגדים הוא מטעם מתקן מנא וכמו שכתבו ז"ל ולכן פליגי בזה באיזה אופן מקרי תיקון ובאופן זה אסור אבל הדחת כלים טעם אחר לו והטעם משום מכין משבת לחול והכי כיון דאוכל בהן בשבת לא הוי מכין משבת לחול וא"כ כיון דאישתני טעמא אישתני דינא ולא דמי הני להדדי ואין מזה ראי` להדחת כלים.

איברא דלפי שיטת כ"ג אדרבה אביא ראי` להיתרא מהא דאין מקפלין בגדים והוא דבאורחות חיים הל` שבת ס"ק שצ"ח כתב וז"ל ירושלמי הדין דמקפל אספסלא כתרין בני אדם דמי ואסור וכו` והוא תיקון גמור ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים אפשר דקפול דידן לא דמי לקפול שלהן שהיו קפדין מאד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש ולא כן אנחנו עושים ולשפשף בין שתי ידיו ליכא מאן דפליג דמותר ע"כ וכן כתב הכל בו בהל` שבת ועיין ש"ע סי` ש"ב ובא"ר שם ובמפרשים שכולם כתבו דבמקום דליכא מתקן מנא בקיפול בגדים הכ"נ דמותר לקפל אף שיש לו שאר בגדים וגם שאר התנאים לא צריכא דכל הני תנאי דקיפול לא נאמרו אלא במקום דשייך תיקון מנא ועיין בלבוש ובמ"ב ולפי זה א"כ בהדחת כלים דאין הדין משום מתקן מנא אלא האיסור משום מכין משבת לחול בכה"ג לא שייך האי איסורא והוי דומיא דקיפול בגדים במקום דאין בו משום מתקן מנא דמותר אף שיש לו בגדים אחרים וזה לענ"ד ברור לפי זה. וא"כ אדרבה ראי` להיתרא מקיפול בגדים.

אלא שלדעת הרמב"ם פכ"ג ה"ז מה"ש שהבאתי במכתבי הקודם שכתב דטעם הדחת כלים הוא מטעם תיקון מנא הי` מקום לסברת כת"ה אבל הרי הראב"ד ורש"י ורבינו הבה"ג וספר העתים וכמעט כל הפוסקים כתבו הטעם משום מכין וה"ה ובעל מגדל עוז כתבו דזה באמת גם דעת הרמב"ם ז"ל וכיון שכן א"כ אדרבה יהי` ראי` מדין דקיפול בגדים דאף שיש לו כלים אחרים מותר להדיחם אם הם לצורך שבת דומיא דקיפול בגדים במקום שאין טעם מתקן מנא דמותר לקפלן וכנ"ל.

ברם מה שהביא בשלהי המכתב מספר אהל מועד שכתב מי שאין לו ג` קערות לג` סעודות מותר להדיח הקערות שאכל בהם לפי שצריך לתשלום ג` סעודות וכו` עכ"ל נראה דאם יש לו ג` קערות לג` סעודות אסור להדיח הקערות שאכל בהן לכאורה ראיתו נכונה דנראה דהכי ס"ל אם נדייק בי` כן אלא דאם כן גדולה מזו נראה מדבריו ז"ל אם נדייק לשונו ממש והוא דלפי לשון הגאון נראה דכל מי שיש לו רק ג` קערות שוב אסור להדיח הקערות וצריך שיאכל באחד בסעודה ראשונה ואסור לו לאכול בכל הג` בסעודה ראשונה ולהדיחם לסעודה שני` דהכי משמע לישנא דכיון שיש לו ג` קערות לג` סעודות שוב אסור להדיח הקערות וזה ודאי לא שמענו מעולם וגם קשה לומר דבכיון כתב כן לדייק הכי דיאכל כל הסעודה בקערה אחת דוקא, גם יש לומר דהאהל מועד ס"ל טעם משום תיקון מנא בהדחת כלים כדעת הרמב"ם ז"ל ואנן לא ס"ל הכי.

גם עיקר לשון האהל מועד הוא קצת מגומגם לענ"ד שכתב מי שאין לו ג` קערות לג` סעודות מותר להדיח הקערות שאכל בהם לפי שצריך לתשלום ג` סעודות ע"כ והנה מראש דבריו נראה דס"ל דסגי לי` בקערה אחת לסעודה אחת ומסיים מותר להדיח הקערות שאכל בהם ואי מיירי שיש לו ב` קערות היל"ל מותר להדיח הקערה שאכל בה שהרי רק קערה אחת צריכה לו ואי רק קערה אחת יש לו היל"ל מותר להדיח הקערה ג"כ וזה אי באנו לדייק כ"כ בלשונו אע"כ שלא דייקינן כולי האי, וכיון דפשטות הפוסקים והאחרונים פסקו כן דמותר להדיח אף שיש לו כלים אחרים וגם ראי` דקפול בגדים לענ"ד ראי` לדבריהם ז"ל וכמ"ש ואין כאן איסור חמור ואפי` איסור דרבנן ליכא וכבר נהגו כ"ע להקל כדעת האחרונים ז"ל ופוק חזי מאי עמא דבר ואפי` בגדולי ישראל חסידים ואנשי מעשה וכה"ג ודאי ראינו ראי` ואם אינם נביאים בני נביאים הם ואפי` בדבר שמפורש באיזה מקום להדיא הו"א דמנהג כל בית ישראל מנהגא הוא והוה משכינן נפשן להעמיד מנהגן ולא להשותן ח"ו באיסור שבת כ"ש דהכא לענ"ד לא מצינו מפורש לאיסור ודעת הפוסקים נראה להתיר והאחרונים פסקו להדיא להתיר אזלינן בתר מנהגא בזה לענ"ד ויאכלו ענוים וישבעו עבגצ"א זה מה שנלע"ד. ואני לא לחלוק באתי אלא ליישב מנהג ישראל באתי ואם מי שרוצה להחמיר על עצמו תע"ב ולא אכחד מעטי דראיתי גם בתוספות שבת או"ח סי` שכ"ג הנ"ל שחוכך להחמיר ורוצה לדמותו להצעת המטה והרואה שם יראה שאין הנידון דומה לראי` ולא רציתי עוד להאריך בזה. וגם הוא ז"ל לא כתב לאיסורא אלא שדעתו חוכך להחמיר ע"ש. [שוב מצאתי בתש` הגאונים ראי` ברורה לדברינו ועיין עוד משנה הלכות ח"ו סי` פ`].

ואסיים באהבת עולם ובידידות יתירה המכבדו ומוקירו דוש"ת המצפה לרחמי שמים מרובים ולהרמת קרן התורה ולומדי` בביאת בר נפלי ולו יקהת עמים כנפש

מנשה הקטן

נ.ב. בדבר מה שביקש הסכמתי להדפיס את דברי בספרו היקר שהולך ונדפס נענתי לו וי"ר שיאיר נרו של תורה כאור החמה ויזכה להרביץ תורה ברבים כאות נפשו. ועיין ספר בני ציון ח"ה סי` שכ"ג ס"ו.