: ספר בית שערים אורח חיים סימן קצד

הקודם הבא

שיל"ת מאדע י"א ניסן תרל"א לפ"ק:

צבי תפארת ישראל וקדושו. רכבו ופרשו. הרב הגאון פאר מקדושים. חכם חרשים. נבון לחשים. משמח אלקים ואנשים. ציס"ע. טמיר ונעלם. עה"י כקש"ת מו"ה צבי שליט"א אבדק"ק ליסקא. יהי כבוד ד` חופף עליו כל הימים:

נתמלא ביתי כולה אורה במכתב קדשו מיום ה` פ` צו אשר הראני בו חיבה יתירה. ובמקום גדולתו שם ענותנתו לכבדני במנחתו הטהורה ג` מדות חטים שמורה. משעת קצירה. בלולה בחטים מאה"ק תובב"א. הנה אמלא פי תודות כי נתיקרתי בעיניו הקדושים. כמופלא באנשים אף כי אנכי חדל אישים. ומצלאין אנו למלכא עילאה בעד מלכא תיתאה כבוד קדשו שליט"א ד` יחזקהו ויאמצהו לעבודתו תמה עבודת הקודש. וכנשר נעוריו יחדש:

ומה שנ"ל לפי קט שכלי. ובמעט מן המעט ידיעתי פחות כטיפה מן הים ברזא דחכמתא במשנה ספ"ק דברכות שבסדר הגדה לליל פסח אראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה עפמש"כ בזוה"ק פ` בשלח דס"א ע"ב דת"ח חלשים יען דאכלי מזונא דנשמתא ולא דגופא, דמיתזני מחכמה עילאה ולכן מחמת חולשה נעשו זקנים מהר וזה והדרת פני זקן זה קנה חכמה דמיתזן מחכמה עילאה ולכן נעשה זקן וראוי להדרו. והנה יצ"מ היה בבינה עיין בסוף ספר הקדוש שפע טל והיא מדריגה למטה מחכמה ומי שמשיג בחכמה כ"ש בבינה וא"כ גם בינה אינו נעלם כלילה. אמנם על בן זומא אחז"ל חגיגה י"ד הציץ ונפגע. וזה אראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה. יען דמיתזן מחכמה ולכן ולא זכיתי שתיאמר יצ"מ בלילות. כי מי שמשיג בחכמה אין בינה נעלם ממנו כלילות. עד שדרשה בן זומא וכו` כל ימי חייך הלילות. כי קשה להשיג בבינה וכ"ש בחכמה וחכמים אומרים שנקראו חכמים על שם דמיתזני מחכמה דלא כבן זומא רק להביא לימות המשיח עיין שפע טל הנ"ל ואם שגיתי ד` הטוב יכפר בעדי:

ויען הואלתי לדבר לפני גאון קדשו שליט"א נא לבל יהיה עליו למשא כבד אם אציע עוד שנים או שלשה גרגרים בראש העמיר בפסוק ותדבר אהרן ומרים במשה וכו` ויאמרו הרק אך במשה דבר ד` הלא גם בנו דבר ולא פרשנו מד"א וישמע ד`. עיין בשפע טל שער דו פרצופים איך זיווג למעלה תלוי בזיווג למטה והנה יש זיווג חכמה ובינה שהוא למעלה ממדרגת נבואה שהוא בנצח והוד ויש זיווג יסוד במלכות שהוא למטה ממדרגת נבואה ולכן אמרו הלא גם בנו דבר ולא פרשנו מד"א שהוא למעלה ממדרגת נבואה אבל התורה העידה והאיש משה עניו מאוד וכו` והוא בחינת כתר שנקרא אין כמו"ש ר"ח שער ענוה והוא למעלה מחכמה ובינה ממדרגת זיווג ושפיר עשה שפירש מן האשה ואם שגיתי ד` הטוב יכפר:

דברי חכמים בנחת נשמעים כי בחכמה אין גלוי והשגה עדיין עד בינה והוא מהדברים הנתנים בחשאי. וזה חכם עדיף מנביא כי חכמה למעלה מנצח והוד שנאמר ונביא לבב חכמה. שחכמה הוא בחינת מחשבה שהוא בלב:

במשנה אבות על ג` דברים העולם עומד. מלשון העלם כמו שדרשו חכז"ל גם העולם נתן בלבם והוא כ"ע שנעלם ואין בו השגה כלל. על התורה הוא חכמה נובלות חכמה של מעלה תורה ועל העבודה יראת ד` הוא בינה, ועל גמילות חסדים. הוא חסד ונצח. כי חסד משפיע בנצח והוא גמילת חסדים לשון רבים וגם נצח לנצח אויבינו והוא חסד כלול בדין לכן הוא לשון רבים וגם נצח הוא נצחיות וגם ג"ח הוא נצחיות כמו שכתוב במדרש גדולה ג"ח יותר מן הצדקה וכו` ועג"ד העולם קיים על הדין. הוא גבורה והוד. דין תורה ודין מלכות והוד מלכות כתיב ועל האמת. הוא תפארת מדת אמת. ועל השלום. הוא יסוד ומלכות. שע"י יסוד תפארת משפיע במלכות ועושה שלום במרומיו. וגם יסוד אות ברית שלום. ומלכות מקבלת מכולם ואין כלי מחזיק ברכה אלא שלום וד` הטוב יכפר בעדי:

ומה שהעיר הד"ק ע"ד מג"א בסי` תמ"ח סק"ה דמהני מתנה עמ"ל לנכרי להנצל מאיסור ב"י מדינא א"כ בחולין דף ד` דאמרינן חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהן מחליפין ואמאי לא אמרינן דמותר מפני שבודאי נתן לנכרי במתנה על מנת להחזיר דאינו מפסיד בזה ולא שביק היתירא ואכיל איסורא נ"ל ליישב כי דברי הד"ק הם בפי כדבש למתוק ואמינא בה תרי ותלת טעמי. חדא ע"פ דברי ריטב"א בקידושין דף ו` שכתב דמעמ"ל הקנאה גמורה היא וממון שלו וכשמחזירה לו הקנאה גמורה בעי כשאר הקנאה דעלמא ומסתברא שאם שיעבדו לבע"ח הרי הוא משועבד ומחזיר וגובה ממנו לאחר חזרה וכו` ע"ש. ומעתה לדעת מג"א דמהני מעמ"ל בחמץ ע"כ ס"ל שהוא קנין הגוף גמור עולמית וכריטב"א ואין לנותן בו כלום דהא ב"י עובר בכל דהוא קנין שיש לו בו מצד לא ימצא וא"כ יראו עוברי עבירה לתת לנכרי במעמ"ל שמא ישעבדם לב"ח שלו ויחזירנה ויחזור הבע"ח וגובה ממנו:

ושנית דבלא"ה צריך להבין למה אין מוכרין לנכרי קודם זמן איסורו. וצ"ל משום דאז החמץ בזול ועיין באו"ח סי` תמ"ג וחוששין מפני הפסידם וא"כ ירא לתת לנכרי במעמ"ל אולי לא יקיים התנאי ויאכלנו ולא יחזיר ואי דא"כ בטלה המתנה למפרע הלא הגוי אינו חושש לאיסור גזל ומכ"ש על לא תחמוד ובאמת יפרע לו כמו שהיה שוה ערב פסח בשעה ה` שהוא בזול ובזה אין חפצים העוברי עבירה מפני הפסד:

ושלישית י"ל דירא פן לא יקיים הנכרי התנאי ותהיה המתנה בטלה למפרע והוא למפרע חמץ של ישראל ואסור בהנאה ואינו ברשותו וזוכה בה הנכרי מן הפקר מדינא ולא ישלם לו כלל ויפסיד הכל:

ורביעי בקודש לפמ"ש בראש יוסף ופי` חמצן של עוברי עבירה דאי משכח חמץ בתר זמן איסורו אין חוששין לכך ומשהה אותו עד אחר פסח מפני הפסד ממון ע"ש. וא"כ אין כאן קושיא דבתר זמן איסורו א"י ליתנו במעמ"ל. ואפילו לדעת צל"ח בסוגיא דבודק צריך שיבטל דאם מכרו או נתנו לעכו"ם בתר זמן איסורו אינו עובר בב"י מכאן ולהבא היינו משום דנכרי זוכה בו מן ההפקר אבל עכ"פ א"צ לקיים תנאי להחזיר וז"פ. ובזה הנני מחוי קידה מול כסא קדשו באהבה עזה עד עולם לא יכבה עבדו הנאמן:

עמרם בן מרים בק"ק הנ"ל:

+ ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים - שו"ת בית שערים או"ח סי` קצ"ה, כת"י חי` שיבת ציון לפ` מטות, לקוטי סופר מצות תשביתו סוג נכרי, שו"ת משנה הלכות ח"ז סי` ס"ז. +